פרק 9 א' - להתחיל ספר מהעמוד האמצעי
אהבה, הסבל הנורא ביותר של האנושות. אני לא מדברת על המקרים הפרטיים, הנדירים האלו, ששני אנשים אוהבים אחד את השניה, אני מדברת על רוב המקרים ורוב הפעמים- בהם אהבה היא נכזבת. זה הוא רבותיי, הסבל הנורא ביותר של האנושות.
"גם אם אשב מתחת שמש, לא ישרפו אותי קרניה כמו ליבי נשרף בלהבות אהבתך"
הווה
הלילה לא הייתה ארוחת שישי, גם לא ראיתי את אבי חוזר מהעבודה, ולא דיברתי עם טל. הלילה היה של אדם. ליבי פרפר בכל צלצול הודעה, וכל צלצול הודעה הגיע ממנו, לא משאיר אותי לחכות יותר מדקה, עונה לי במלוא תשומת הלב, והוא הצליח לעשות אותי המאושרת באדם.
אהבתי לשאול אותו שאלות, כי הוא הרבה לשאול אותי, מה הצבע האהוב, המדינה המיוחדת ביותר שביקרתי בה, טעם בגלידה, חיית מחמד שהייתה לי, סרט ילדים אהוב, מה אני הכי שונאת, מה אסור לאנשים להגיד לי, מה אני הכי אוהבת בעצמי, איפה אני רואה את עצמי עוד 10 שנים. השאלות לא פסקו, הוא גילה בי עניין רב וזה ריגש אותי עד כאב. וסיפרתי, וסיפרתי וסיפרתי וסיפרתי עד שאצבעותיי כאבו, עד שהרגשתי שדיברתי מספיק והתנצלתי, אך הוא לעולם לא ביקש את סליחתי, הוא כעס כשעשיתי זאת.
השעה כבר חצות, קיבלתי ממנו הודעה נוספת, מקווה שזו לא הודעת פרידה לעת עתה.
אדם
"פאדיחה הכי גדולה?"
הסמקתי קלות, מרגישה את לחיי מתחממות ומניחה עליהן את ידי הקרות.
"לא חושבת שאתה עוד מוכן לשמוע את זה.."
הקלדתי במהירות. מהדברים היחידים שלא הייתי מעוניינת לשתף את אדם. לא יודעת למה...
פעם הייתי מהפאדחניות ביותר, וכולם ידעו זאת, בזמן האחרון אני הרבה פחות במרכז ממה שהייתי, אני בכלל לא במרכז, לא ידעתי כמה המרכז נורא.... אם הייתי יודעת.. הייתי סותמת את הפה ולא עושה שום פאדיחה קטנטנה... אבל יש לי במחסן במוח, הן קרו ממזמן, אוכל לשלוף משהו.
---------------------------------------
14.5.2017
שלושה חודשים ושלושה ימים מהיום הנוכחי- ההווה.
עקביה של שרה תיקתקו על רצפת הפרקט הבהיר, הולכת לכל אורך המסדרון עד שמגיעה לחדרה שבסופו.
"שרה מיירון – הנהלת חשבונות"
השלט העקום שמציק לה תלוי על דלת חדרה, כמו בכל בוקר, היא מנסה לסדר אותו למרות שהוא ממוסמר, לאחר ניסיון כושל היא מוציאה את המפתחות מתיקה ופותחת את דלת משרדה, כשהדליקה את האור התגלה החדר מלא פרחים בכל צבע אפשרי. הריח הטרי מגיע לאפה והיא עומדת למול המחזה קפואה במקומה.
YOU ARE READING
לקרוס - collapse
Teen Fictionאיך אפשר לנשום כשאתה טובע? אלה מיירון היא בסך הכל בת 17 כאשר חייה קורסים לחור שחור שהיא לא סבורה שניתן לצאת ממנו. העולם שלה נהרס והשאיר אחריו רסיסים קטנים שחוזרים לעולם החדש שאותו נאכפת לחיות. הוריה מאלצים אותה לעבור מסגרת, לבית ספר חדש, ולטיפו...
