הרגשת משהו שנוגע לך ברגל מעבר לשולחן, בהתחלה זה לא הציק אבל בכל פעם המכה הקטנה ההיא נהייתה חזקה במעט אבל לא ברמה שהיא תכאיב, עד שנמאס לך והרמת את ראשך לראות את טאהיונג מסתכל עליך, שוב.
"אנחנו בחיים לא נעבור את המבחן אם תמשיך להפריע לשנינו," אמרת והוא עדיין לא הוריד את עיניו ממך.
"אבל את כל כך יפה," הוא אמר והעיפרון שהחזיק באצבעותיו שנשען על קצה פיו נשמט על השולחן והתגלגל עד שנעצר כשבעיניו מבט הערצה.
חזרת לספר שלך, ולאחר כמה שניות הרגשת רע שהתעלמת ממנו, היה מקסים מצידו להגיד כזה דבר ולמען האמת לא תזיק לכם הפסקה, כשהרמת את ראשך שוב ראית שהוא המשיך ללמוד והפעם שלא כמו פעמים אחרות, כשהסתכלת עליו הוא לא הסתכל בחזרה.
"טאהיונג?" שאלת אותו בחשש שאולי פגעת ברגשותיו, אך הוא לא ענה, ניסית לבעוט קצת ברגלו בעדינות אך גם לזה הוא לא הגיב.
קמת ממקומך ועברת לקצה השני של השולחן שם הוא ישב שקוע בספרו, הנחת את ידייך על כתפיו והתחלת לעסות אותן בעדינות, הוא קימר את גבו והזדקף אך עדיין לא ענה או הביט בך.
"אני מצטערת, " לחשת לאוזנו, נשארת שם לזמן מה ואז לפתע הוא הרים את ידו והצביע על לחיו, מורה לך לתת לו נשיקה.
"אם אני אתן לך נשיקה נוכל להמשיך ללמוד?" שאלת אותו בחיוך, רווח לך שהוא סוף סוף ענה לך, היית לחוצה כל הזמן הזה שאולי באמת פגעת בו.
"אני לא מבטיח כלום." הוא אמר עדיין מצביע על לחיו, נישקת אותו וברגע שפנית לחזור למקומך בשולחן הוא תפס בידך, קם בעצמו ומשך אותך אליו.
"בואי נרקוד, " הוא אמר, מצמיד אותך אליו ונע למנגינה בראשו, מניע אותך יחד איתו.
"אין מוזיקה" גיחכת כשהוא סובב אותך ואז נצמדתם לחיבוק ורקדתם משהו שדמה לסלואו, אף פעם לא רקדת סלואו אז היה נדמה שאולי זה סלואו אבל אין לך דרך לברר.
לרגע שכחת מהמבחן והנחת את ראשך על כתפו, נעה לצלילי מנגינה שרק שניכם שומעים ובאותו הזמן בעצם לא שומעים.
"שנחזור ללמוד? אני יודע שזה חשוב לך" הוא אמר ברכות והרגשת ברטט שעבר בחזהו כשאמר זאת אך לא היה לך רצון לענות, רק להמשיך לעמוד שם איתו, לנוע לצלילי מוזיקה שלא שומעים.
"____?" הוא קרא לך ועכשיו כבר הבטת בו. הוא נראה מעט מבולבל אך באותו הזמן בטוח בעצמו, אולי מפני שהצליח לגרום לך לקום לעשות הפסקה מהלמידה. הרגיש כאילו נצח עבר עד שענית לו.
"אתה חשוב לי יותר." אמרת ועינייך נדדו מעיניו לשפתיו ובחזרה. "ואני מצטערת" אמרת בחטף לפני שנשקת לשפתיו, מעבירה את אצבעותיו בשערו והוא חיזק את אחיזתו במותנייך.
"על מה?.." הוא שאל ולא השארת זמן לדיבור בין הנשיקות, הוא ניסה לשאול, "___...", "על מה את.." "מצטערת?"
בסופו של דבר הוא הפסיק ושחרר את עצמו אל תוך הנשיקה.
חזרת להביט בעיניו ומיד הן נפלו להתבונן ברצפה כי הרגשת אשמה שלא ענית לו, "החמאת לי, והתעלמתי ממך" הלכת להתיישב על המיטה שהייתה בצד השני של החדר, ומחשבות מהירות עלו בראשך על אשמה, ושהרגע מנעת ממנו לדבר.
"גם ניסית לדבר ומנעתי ממך." התיישבת על המיטה, עדיין לא מרימה את מבטך כשלפתע הרגשת שוב את מגע ידו החמימה על סנטרך, הוא כרע ברך כדי להביט בך מלמטה ולא אמר כלום במשך כמה זמן, רק נשק לך חטופות ואז החל "מחמיא לי אפילו שאת נמצאת בחברתי, אז למנוע ממני לדבר בנשיקות? אני אסכים לא לדבר ימים שלמים." לחייו הפכו אדומות וכך גם שלך, הרגשה חמימה מילאה את החזה שלך שוב כמו שהרגשת לפני כן כשהתנשקתם.
"טאהיונג?" אמרת כמעט בלחש, ועכשיו כבר לא הרגשת צורך להביט ברצפה יותר.
"מממ?" הוא חייך אלייך חיוך מקסים עם מבט בעיניים שהיה יכול לגרום לבנות להתעלף תוך שנייה.
"אנחנו צריכים לחזור ללמו.." אבל הוא קטע אותך עם נשיקה, ובאמת שמחת שהוא עשה זאת.
YOU ARE READING
TEST
Short Story"אנחנו בחיים לא נעבור את המבחן אם תמשיך להפריע לשנינו," קצת קשה ללמוד למבחן כשאתם זוג.. וונשוט על טאהיונג + קורא/ת (הסיפור בלשון נקבה) פלאףףף שכתבתי מזמן ~~~
