החיים הדפוקים שלי

אם אבא שלך היה בחיים,הוא היה מתבייש בך .13.

ישבתי בחדר וקראתי את כל ההודעות ששלחו לי בזמן שהתמונה מועברת למאות אנשים,הטלפון זימזם -מספר חסום- מצלצל אליי,מעניין מי זה
-״הלו?״ עניתי
-״ליה גספרוב הלסבית,שלום.״ הקול השני צחק והמשיך ״אם אבא שלך היה בחיים,הוא היה מתבייש בך..תתאבדי.״ ציווה וניתק.
לא בכיתי,,למעשה,לא זזתי.שמעתי דפיקות על דלת חדרי
-״ליה מאמי,זאת אמא.חזרתי.״ אמרה בקול נעים
-״אמא..אפשר לטוס לחול?״ שאלתי את אמי בעודי פותחת לה את הדלת.
-״מה?לאן?״ אמי שאלה וחיבקה אותי
-״ל..לונדון.אפשר?״ שאלתי שוב
-״אה..נראה טוב?״ אמי גמגמה והמשיכה ״יש לך בגדים לאזכרה?״
-״כן אמ..אני אקנה משהו״ הסתובבתי לכיוון הארון ובחזרה
-״תספרי לי..איך בבית הספר?״ אמי התעקשה להמשיך לדבר איתי למרות חוסר העיניין
-״אמא..כבר תשע וחצי..אני עייפה.״ פיהקתי וחזרתי למיטה
-״כן..אוקיי,לילה טוב.קניתי לך סושי למחר.״ אמי אמרה בקול שמח וסגרה את הדלת.
•
״אותו בוקר,אותו חרא״ מלמלתי בעודי הולכת במסדרון בית ספרי העלוב
-״ואוו ליה,אהבתי.״ מישהו משכבת יא אמר לעברי והלך לכיתתו.
הגעתי לקיר הלוקרים,התמונה הייתה מודבקת על כל לוקר. ״ליה..אל תתיחסי,צופים בך״ מלמלתי לעצמי בעודי לוקחת את ספר אנגלית.
הלכתי לכיתה וכרגיל דניאל.אותו דניאל.
-״הקשיבו כולם,הלסבית פה״ דניאל צעק וצחק ביחד עם כל החבורה שלו
-״לסבית גאה״ אמרתי בציניות,כל התלמידים הסתובבו לכיווני.
-״תלמידים,לקום,המורה הגיעה.מי שלא שייך לפה,שילך״ אורית המורה לאנגלית ציוותה.
אחרי יום לימודים ארוך שבו אמילי צפתה ועקבה אחריי,היא זרקה לי דף מקופל לתיק עם אותה תמונה ומלל:״זאת לא את.״
ניסיתי למנוע כל תקשורת עם כולם,גם עם מריה היועצת.יצאתי מוקדם מבית הספר לכיוון הגג הקבוע שלי,אותו אחד שבו פגשתי את מאי.
•
"If they,if they really knew all those things that you do in your room to hide the pain.."
השיר האהוב עליי התנגן באוזניות בזמן שהרוח מעיפה את שיערי ורגליי נתלות מקצה הגג.חשבתי אם לקפוץ,אם להתאבד...ברגע שהיה בי את האומץ הרגשתי נגיעה בכתפי הקרה
-״שלום שלום״ מאי אמרה בקול מלא בשמחה והתיישבה לידי.
-״לא דמיינתי את זה״ אמרתי והסתכלתי על השמיים
-״לא דמיינת מה..?״ מאי כיווצה את פנייה
-״צילמו אותנו,צדקתי.״ אמרתי והראתי לה את התמונה
-״זה..אמ..מהאינטרנט״ מאי ניסתה להכחיש
-״מאי..שניינו יודעות שזה אמיתי,זאת הבריכה שלי..הינה הסלון.זאת את,איתי״ נאנחתי
-״אמרו לך משהו?״ מאי שאלה,פנייה הפכו להיות רציניות.
-״אמ..מישהו הפיץ את התמונה הזאת,כולם ראו את זה,התמונה הזאת כיסתה קיר שלם.״ אמרתי ונשענתי אחורה.
שתקנו,ספרתי את כמות הציפורים,אחרי דקות ספורות מאי התחילה לשיר,כך העברנו את הזמן שנשאר עד לשקיעת השמש.
-״אז מה נעשה?״ שאלתי את מאי בזמן שירה המסחרר
-״אמ..נתעלם?״ זרקה רעיון
-״ברור..אבל..כולם קוראים לי לסבית״ נאנחתי
-״תקשיבי..אני מצטערת על הנשיקה..זה לא התאים.״ מאי אמרה במהירות
-״תקשיבי..זה בסדר,הנשיקה הייתה מדהימה.אני לא כועסת.״ ניסיתי להרגיע אותה
הטלפון צילצל,מספר חסום,לא ידעתי אם לענות או לא אבל מאי ענתה במקומי
-״ליה הלסבית שלום,״ התחיל הקול הבסי ״מה שלום בת זוגתך?הזדיינתן כבר?״ הקול שאל וגרם למאי לבלבול
-״כן,היא מעולה.הסקס הכי טוב שהיה לי.״ מאי אמרה בציניות
שמעתי רעשים וצחקוקים,שמעתי צעקה שכללה את המילה תומר,ידעתי מי אחראי לזה
-״דניאל..תפסיק עם זה,זה משעמם.״ אמרתי בקול רגוע
-״חחחחחחחח מי זה דניאל ילסבית מסכנה..?תתאבדי.״ אמר הקול וניתק.
-״רואה איזה ילדים מקסימים יש לי בכיתה..״ שאלתי בציניות
-״למה הוא רוצה שתתאבדי?״ מאי התרכזה רק במילה האחרונה
-״לא יודעת..כנראה שהם מהמרים על זה״ שיקרתי.היה חשוב לי שמאי תראה אותי כמו שאני,לא רציתי שתדע על אבא שלי או ההתאבדות..
הטמפרטורה ירדה וזה היה הסימן ללכת,ירדנו מהגג והלכנו לתחנה הקבועה שבה אנחנו נפרדות,נסעתי לביתו של דניאל.

/////
אני שונאת את הספר הזה.הוא גרוע.😒