"שקר זה שם המשחק"

פרק 8

"אחמ, סליחה, מרי?, את ערה?" לפי מילות הנימוס הרבות הבנתי שמי שמעיר אותי הוא לא ג'ייק.

פקחתי את עיניי לאט לאט, ראיתי את החדר במטושטש וכן את הפנים שלפניי.

לאחר מספר שניות זיהיתי, ליאו. "מה ליאו?" אמרתי בקול עייף וצרוד, העמקתי עוד יותר את ראשי

בכרית והתכרבלתי בשמיכה החמה, רגליי חטפו צמרמורת קלה.

"ג'ייק ביקש ממני למסור לך שהאימונים מתחילים בעוד עשר דקות."  לקחתי את ידו של ליאו ובדקתי

בשעונו מה השעה,מתי הסבל מתחיל עוד פעם. השעה התריעה על 4:21.

הוא הרחיק את ידו ממני בעדינות, כאילו עשיתי מעשה רע כלשהו ואמר "התכוונתי תשע דקות."

"טוב. טוב. אכפת לך לצאת מהחדר?" שאלתי בעדינות ולכדתי את מבטו של ליאו.

"ג'ייק ביקש ממני לוודא שאת מגיעה. אז אני לא יכול לעזוב אותך." אמר ושילב את ידיו בנחישות.

"זאת הפעם הרביעית שאני מגיעה לאימונים השבוע, אני מניחה שג'ייק יכול לסמוך עליי." עניתי

והרגשתי את עיניי הנוקבות חודרות למחשבות של ליאו.

"אני מצטער, הוראה של ג'ייק." קבע, הוא בדק בשעונו מה השעה. "עוד שבע דקות, תזדרזי."

"אני צריכה להתלבש."

יכולתי להרגיש את החום שלו יוצא מלחייו, הוא הלך לכיוון הדלת, אבל דווקא כשחשבתי שהוא פרש

סוף סוף הוא נעמד אל מול הדלת כשגבו מופנה אליי. "תעשי את זה מהר." אמר בקול מחוספס.

כשקמתי מהמיטה עם מכנסיים קצרים וגופיה, הרגשתי מעט לא בנוח, זרקתי על עצמי חולצה ושמתי

מכנס רופף ארוך מעל המכנסיים הקצרים, לא לוקחת שום סיכון.

"זה בסדר" אמרתי, "אני הולכת למקלחת." כשראיתי שהוא עדיין לא זז הוספתי "לצחצח שיניים

מותר?".

                       *                    *                  *                   *

"את צריכה להשתלב עם הלוחמים, בחיים את לא תצליחי אם תמשיכי לבעוט כמו אפסית." ג'ייק

הסתכל עליי כשבידו הכרית הקשה שבעטתי בה יותר ממה שאני מסוגלת כבר לזכור.

"אני חושבת שהבעיה פשוט שאני מכוונת למקום הלא נכון." אמרתי בציניות.

ג'ייק,שכנראה לא הבין את הרמז, ענה "את דווקא הצלחת לבעוט בכרית, פשוט לא מספיק חזק."

"התכוונתי לא לכרית." חיוכו של ג'ייק הורה לי שהוא הבין את המסר.

"את רוצה לנסות מולי?" חיוכו החינני במהרה הפך לחיוך מאתגר.

"אני מניחה שסוף סוף הבנת את הרמז."

"אל תדאגי, אני אקל עלייך." חייך ושיחק בידיו כאילו הוא מתאגרף.

"אל תטרח." אמרתי כשחום התחיל לעלות לגופי, עשיתי טעות כשהתחלתי לדבר, עכשיו אפשר לומר

במלוא מובן המילה שג'ייק מנסה להרוג אותי.

הושטתי את ידי וניסיתי לפגוע בלחי שלו בעזרת אגרוף אך הוא תפס את ידי בידו במהירות לא

אנושית.

"מתחרטת?" שאל בחיוך מרושע, הוא צחק מעט כשהתחיל לשמוע אותי מתנשפת מהמאמץ.

"בחיים לא." עניתי ובעטתי ברגלי בירך שלו, אך הוא תפס את הרגל שלי באותה סוג מהירות.

מהר מאוד שנינו איבדנו שיווי משקל, יותר נכון אני איבדתי ובנפילתי אחורה משכתי אותו בטעות

אחריי.

לפני שהרגשתי את ראשי מתרסק על הרצפה ידו של ג'ייק ריככה לי את המכה. אני שכבתי על

הרצפה והוא היה מעליי.

"ידעתי שמתישהו אני ואת נגיע למצב כזה." אמר וחייך, לחיי החלו להאדים אף יותר ודופק ליבי

הוכפל. את אותה שתיקה שבאה לאחר דיבורו של ג'ייק יכולתי אפילו להרגיש.

"טוב, אממ.. אכפת לך לקום?" לבסוף החנקתי את קולי בשקט.

הוא קם במהירות והושיט לי את ידו לעזור לי לקום,הושטתי את ידי ונעזרתי בידו.

"זה בסדר מרי, קחי הפסקה."

"תודה" נאנחתי, "אחזור עוד חמש דקות".

יכולתי להישבע שאלו היה החמש דקות הכי ארוכות בחיי.