החיים הדפוקים שלי

כל פעם מחדש .17.

אותו מקום קר,אותה מיטה גדולה ואותם רופאים ארורים שמצליחים להשאיר אותי בחיים.
התעוררתי לרוח שהקפיאה אותי,דיבורים עמומים בין הרופא לאמי הלחוצה מילאו את החדר שגם ככה היה מלא באנשים שהקשיבו לכל מילה,רק הצטערתי על זה שאני נושמת,אני צריכה לשנות משהו,במקום להתעורר ולנסות להסביר לאמי,העדפתי להעמיד פני ישנה..-
-״תקשיבי זה כבר לא הגיוני,היא צריכה טיפול פסיכיאטרי או לפחות טיפול צמוד פה במחלקה,מצאנו אצלה אלכוהול בכמויות מטורפות לגילה,כל הידיים שלה חתכים עמוקים,היא איבדה הרבה דם,זאת לא פעם ראשונה ולא רביעית שהיא חוזרת לפה,הצוות דואג לה,איך לא ראית את זה??״ ד״ר נתן אקנשטיין אמר בעצב שהתחלף לכעס
-״אני לא יודעת..תעשו הכל כדי שהילדה תישאר בחיים,נמאס לי מזה שהיא מתעסקת באבא שלה שהתאבד גם כן,היא מתעסקת יותר מידי במוות.אני לא רוצה לאבד אותה,היא חשובה לי,אני לא יודעת איך לנהוג איתה,אני רואה אותה לעיתים רחוקות,לא היה לנו יום בנות מגיל 11,פשוט..פשוט תצילו אותה,לא אכפת לי כמה זה יעלה.״ אמי אמרה בקול חלש וצרוד בעודה נחנקת מהבכי שעומד לבוא
-״מה עם קבוצת התמיכה שהמלצנו לך?היא הולכת לשם?״ הרופא המשיך עם שאלותיו
-״היא...היא הלכה רק פעם אחת,חשבתי שהיא הולכת פעמיים בשבוע אבל בכל פעם היא נוסעת למקום אחר.״ ענתה
-״אנחנו נשאיר אותה כאן לזמן ממושך יותר מהרגיל,נקווה לטוב.״ הרופא גמר וטריקת דלת נשמעה. 
שמעתי את אמי בוכה דקות ארוכות בזמן שהאנשים ליד מציעים לה מים.הזזתי את ידי לכיוונה,ניסיתי ללטף את ידה שהייתה מונחת על המיטה.
-״לי..ליה..תדב..תדברי איתי..״ אמי גמגמה וליטפה את ידי החיוורת
-״א..אמ..א״ לחשתי והשתעלתי מהיובש בגרוני
-״תודה לאל,ליה,מה עובר עליך?את בסדר?״ אמי כעסה אך שמרה על איפוק
-״אני..צרי..כה..מים״ המשכתי וניסיתי להזדקף אך הכאב הקשה עליי
-״הי..הי,הכל בסדר,אני אביא לך״ אמי אמרה בקול עדין ופתחה לי את הבקבוק
-״מתי חוזרים הביתה?״ שאלתי בקול חסר חיים
-״יש לנו זמן..אנחנו נהייה כאן בימים הקרובים״ אמי ענתה והסתכלה על השעון.אמי לא ידעה איך להגיב למצב,היא חיבקה אותי והדמעות המשיכו לרדת ולהרטיב את לחייה
-״אמא..אני מותשת,נראה לי אני אלך לישון״ פיהקתי והמשכתי ״תלכי הביתה,כבר מאוחר.״ שיקרתי,רציתי שתלך כדי למנוע הסברים מומצאים
-״אוק..אוקיי מתוקה.אם את צריכה משהו יש כאן את הכפתור שקורא לאחיות ואת יודעת שאת יכולה להתקשר אליי בכל שעה.״ אמי אמרה והביאה לי את הטלפון שלי.
-״תודה אמא,אני אוהבת אותך״ לחשתי ועצמתי את עיניי האדומות
-״אני אוהבת אותך מתוקה.״ אמי ניסתה לשמור על איפוק ויצאה מחדר באיטיות ובשקט,הרגשתי שהיא רוצה להתפוצץ מכאב-בגללי.
נשארתי ערה עד שלוש וחצי לפנות בוקר למרות שהייתי מותשת נפשית ופיזית,חקרתי את התיק הרפואי שלי שהוצמד למיטה,כל מושג שלא הבנתי-חיפשתי באינטרנט.
חקרתי את גופי החיוור,ידיי השמאלית הייתה חבושה כולה וכך גם רגליי-על ידי הימנית הודבק חלק מוזר שעזר לרופאים.
חלון החדר הממוצע שלנו היה גדול ורחב,הנוף היה ככ יפה,ככ הרבה אורות-בכל מיני צבעים,אלפי מכוניות שהצלחתי לספור בזמן שעמדתי על רגליי היחפות שרעדו בכל צעד.
-״חדשה?״ אמר הקול הבסי שהגיע מכיוון הדלת. ״שלום..אנ..אני עומר...את..את בסדר?״ המשיך.
יכלתי לשמוע אותו מתקרב אליי בעדינות כשבכל צעד נשמעה חריקה מסטנד של האינפוזיה שהייתה מחוברת לידו.

////
מי לעזעזל קורא את הסיפור החסר פואנטה שלי?🤔🤷🏽‍♀️
#4 במתח/מותחן!תודה❤️