אני לא ממש מומחית באהבה.
בעצם, אני ממש לא מומחית באהבה.
רוב הזמן אני בכלל לא יודעת על מה אני מדברת, האם איך שאני מרגישה כלפיו זאת אהבה?
האם אני נמשכת אליו או רק לרעיון שהוא נותן?
או שבכלל אני רק רוצה מישהו שיאהב אותי ואני אותו וזה בכלל לא נקרא אהבה?.
מיום חמישי כשיצאתי מבית הספר חיכיתי לראות אותו שוב ביום ראשון. את כל הסופש ספרתי את הימים, שעות, דקות ושניות עד הרגע שיגיע יום ראשון ואני אראה אותו.
והאמת שכל פעם מחדש אני יוצאת מבואסת.
אני מגיעה בציפייה שאולי היום הוא ידבר איתי, אולי היום הוא יעשה איזה צעד, אולי היום כשאני אסתכל עליו והוא עליי הוא יחייך אליי, אולי היום יהיה לי האומץ להגיד לו משהו, אולי היום תהיה שעה חופשית ואני אהיה לבד והוא יתיישב לידי על ספסל, אולי היום הוא ישלח לי איזשהי הודעה...
אולי היום
