הקדמה
החוקים והמנהגים ההמוניים המוזכרים בסיפור זה, עובדות היסטוריות הם, וכך גם האירועים המשמשים להדגימם. אין כאן טענה שחוקים ומנהגים אלה היו קיימים באנגליה במאה השישית; לא, אלא שהיות שהיו קיימים באנגליה ובתרבויות אחרות בזמנים מאוחרים בהרבה, הרעיון שהתקיימו גם בימים ההם לא מהווה פגיעה בשמה הטוב של המאה השישית. מוצדק לחלוטין להניח שבאותה תקופה רחוקה, בכל מקום שבו חָסַר אחד מן החוקים או המנהגים הללו, מילא את מקומו היטב חוק או מנהג גרוע ממנו.
השאלה האם המלוכה נובעת מתוקף זכות אלוהית, אם לאו, אינה מיושבת בספר זה. ההכרעה התגלתה כקשה מדי. ברור וגלוי לעין שצריך ראש אומה להיות אדם בעל אישיות אצילית ויכולות יוצאות דופן; ברור גם וגלוי לעין שרק האל הוא שמסוגל לבחור באדם כזה בלי לשגות; ובאותה מידה ברור וגלוי לעין שמין הראוי שכך יבחר האל; ומכאן, המסקנה שהוא אכן עושה זאת, היתה בלתי נמנעת. אני מתכוון, רק עד שנתקל מחבר ספר זה בתסרוקת הפומפדור ובליידי קאסלמיין ובכמה ראשי מדינה אחרים מסוג זה ; הניסיון לשלב אנשים כאלה בטיעון ההגיוני שהובא קודם לכן התברר כקשה כל כך, שהוחלט בספר זה (שעומד להתפרסם בסתיו) לפנות בכיוון שונה, ומאוחר יותר לעבור הכשרה כדי ליישב את השאלה בספר אחר. זוהי שאלה שמן הראוי ליישבה, כמובן, ובכל אופן אין לי תוכניות מיוחדות לחורף הבא.
- מארק טוויין הרטפורד, 21 ביולי, 1889
*
כמה מילות הסבר
טירת וורוויק היא המקום שבו נתקלתי בזר המוזר שעליו בכוונתי לספר. הוא מצא חן בעיניי משלוש סיבות: פשטותו גלוית- הלב, בקיאותו המופלאה בשריונות עתיקים והשלווה שהשרתה חברתו - משום שניהל בעצמו את השיחה כולה. מצאנו את עצמנו צועדים יחד, כדרכם של אנשים צנועים, בקצה העדר שהוּבל בסיור, והוא החל מיד לומר דברים שעוררו בי עניין. בעודו מדבר בשטף בקולו השקט והנעים, נראה שהוא הולך ונסחף אט-אט מהעולם הזה ומזמננו אנו אל עידן עתיק ואל ארץ נשכחת; בהדרגה כישף אותי בקסמיו עד שנדמה לי שאני מתהלך בין הרפאים והצללים והאבק והרקבובית של אפרורית ימי קדם, ומשוחח עם שריד מאותה תקופה! ממש כפי שהייתי מספר על חבריי הקרובים או על אויביי, או על השכנים המוכרים לי היטב, כך דיבר הוא על סר בדיוור, סר בורְס מגאניס, סר לנסלוט מן האגם, סר גלאהד וכל שאר השמות הגדולים של השולחן העגול - וכמה זקֵן, זקן, זקן ללא שיעור, ודהוי ויבש ועבש ועתיק נדמה בעודו מדבר! הוא פנה אליי פתאום ואמר, ממש כפי שידבר מישהו על מזג האוויר או על כל עניין שגרתי אחר - "אתה יודע על גלגולי נשמות; האם אתה יודע על התקה של עידנים - ושל גופים?"
אמרתי שלא שמעתי על דבר כזה. העניין שהפגין היה זעום כל כך - ממש כמו אדם המדבר על מזג האוויר - שלא הבחין אם עניתי או לא. למשך חצי דקה השתררה שתיקה, אך מיד הפר אותה קולו החדגוני של המדריך בסיור: "שריון קשקשים עתיק מהמאה השישית, תקופתו של המלך ארתור והשולחן העגול; על-פי הסברה היה שייך לאביר סר סַגְרמור לה דזירוס; שימו לב לחור העגול בצדו השמאלי של שריון החזה; אין הסבר ידוע לגורם לו; מניחים שהוא תוצאה של ירי כדור לאחר המצאת הנשק החם - אולי מעשה זדון של חייליו של קרומוול."