Exo high school

אני היונג שלך

1 בספטמבר 2011
תחילת שנה, היום הראשון ללימודים
ג׳ונגין נכנס בדילוגים לחטיבה שעל פניו חיוך ערמומי, כשנזכר שברח לקיונגסו בזמן שהוא מילא רב קו בתחנה, ועלה בלעדיו לאוטובוס שהוא מוציא לו לשון.
ג׳ונגין גיחח מעט ונכנס לכיתה מחויך עד שהוריד את חיוכו כשראה את קיונגסו בכיתה יושב במושב הראשון עם ספר מתמטיקה.
״מה אתה עושה כאן״ צעק ג׳ונגין בפליאה
״תתפלא״ אמר קיונגסו שעזב את ספרו ושילב ידיו.
ג׳ונגין מביט בילדי הכיתה כולם היו זרים לו.
״קום בוא נעבור למושב האחרון״ אמר ג׳ונגין
והחל פוסע לעבר המושב האחרון, כשקולט שדיאו לא בא בעקבותיו, וממשיך לפתור משוואות.
הוא חוזר בחזרה.
״נו מה הלוז יחנון״ אומר ג׳ונגין
קיונגסו גלגל עניו.
לפתע נשמע אמירה מאחור
״יש לך בעיה עם חנונים״
שניהם מסתובבים ורואים נער לא גבוה לא רזה לא כל כך יפה.
״מי אתה״ שואל ג׳ונגין ומרים גבה
״נעים מאוד אני קים ג׳ונמיון אני נשיא הכיתה לעתיד״ אומר הנער ומחייך חיוך ארנבי ומושיט ידו
ללחיצת יד, ג׳ונגין שומר ידיו מאחורי גבו וקיונגסו מושיט את ידו. ״התאחדו החנונים״ אמר קאי בשקט ופסע לעבר המושב האחרון
*צלצול*
המורה נכנס לכיתה ואחריו התגנב תלמיד הוא סרק את מקומות הישיבה והחל פוסע לעבר המקום הפנוי שליד ג׳ונגין, הנער חייך לג׳ונגין
״אני יכול לשבת כאן?״ שאל הנער
ג׳ונגין הנהן והוזיז את תיקו
״נעים מאוד אני קים ג׳ונגדאה״ אמר הנער
״אני קים ג׳ונגין״ השיב ג׳ונגין
המורה קטע את שיחתם
*הפסקה*
ג׳ונגין קם לעבר חבורת נערים שישבו בטור לידו הוא התקרב בצעדים הססניים אחד מהם עם אוזניי פייפר ופרצוף חייכן,  הפייפר קלט את היסוסו וקרא לו להצטרף אליהם למעגל ,ג׳ונגין התקרב וקרא את התג שלו ׳פארק צ׳אניול׳ לנער שלידו עם הפני תינוק קוראים ׳קים מין סוק׳ ושלישי שעושה רעש של ביה״ס שלם קוראים ׳ביון באק היון׳
ג׳ונגין יצא מהכיתה והתרוצץ בבית הספר משועמם
ג׳ונגין מתיישב על ספסל בית הספר שמבחין בתלמיד ההוא שהתיישב לידו יושב ספסל מולו לבדו
ג׳ונגין ניגש ״אני יכול לשבת כאן?״ שאל
״בטח״ ענה התלמיד
״תזכיר לי איך קוראים לך״ שואל ג׳ונגין
״ג׳ונגדאה ,קים ג׳ונגדאה״ עונה התלמיד
״אוווווו שם יפה כמעט כמו שלי״ עונה ג׳ונגין
״אין לך הרבה חברים, נכון?!״ שאל ג׳ונגין
״אין לי״ ענה ג׳ונגדאה בגיחוך
״חה חה חה גם לי אין חברים...״ ענה ג׳ונגין
״לא מעניין אותך מהו שמי?״ שאל ג׳ונגין כמעט נעלב
״קראתי כבר בתג- קים ג׳ונגין״ אמר ג׳ונגדאה
ג׳ונגין הסתכל על חולצתו
״וואלה נכון״ אמר ג׳ונגין
״איפה אתה גר?״ שואל ג׳ונגין את הנער שמצא חן בעיניו.
״אמממ אני גר בצ׳ין גאם קרוב למחוז ניוצ׳אן״ השיב ג׳ונגדאה.
״היייי אני גר ממש קרוב לשם״ אמר ג׳ונגין בהתרגשות.
״הא! מגניב...״ ענה ג׳ונגדאה בחוסר עניין
״אז אני יכול לבוא אליך הרבה נכון?!״ ג׳ונגין הזמין את עצמו בלי להתבלבל
***
סוף היום ג׳ונגין צועד לעבר תחנת האוטובוס הוא בהה במכוניות העוברות
״ג׳ונגדאה בא לפה!!!״ צעק ג׳ונגין ברגש לעבר ג׳ונגדאה המתקרב לתחנה
ג׳ונגדאה הביט לכל הכיוונים כשכולו מתבייש
״ששש מה אתה צועק?!״ ג׳ונגדאה השתיק את ג׳ונגין
״בא לידי ג׳ונגדאה!״ קרא ג׳ונגין לג׳ונגדאה המתרחק
ג׳ונגדאה התקרב אך שמר מרחק
״באיזה אוטובוס אתה נוסע?״ ג׳ונגין המשיך לחפור
״אני לא נוסע באוטובוסים״ המהם ג׳ונגדאה
״באיזה חודש נולדת?״ שאל ג׳ונגין
״בספטמבר״
״אז אני היונג שלך!״ צחק ג׳ונגין בערמומיות
״מההה??? אתה היונג שלי?!״ התפלא ג׳ונגדאה
״מתי נולדת?״ שאל ג׳ונגדאה
״בינואר״ ענה ג׳ונגין כשהוא מסתיר ממנו את העובדה שהוא בעצם קטן ממנו.
לפתע נשמעו צפירות ג׳ונגדאה אמר לג׳ונגין שלום חטוף וצעד לעבר מכונית נוצצת שנעצרה שם.
״להתרא...״ לא הספיק ג׳ונגין לסיים את המילה וכבר ג׳ונגדאה עלה למכונית היקרת ערך והשאיר את ג׳ונגין פעור פה.
ג׳ונגדאה התיישב במושב הקדמי ליד אימו
״איך היה בביה״ס צ׳אני?!״
״‏‏אמא אמרתי לך להפסיק לקרוא לי ככה אני כבר גדול!״
״בשבילי אתה תמיד תהיה ילדי הקטן״ אמרה אמו.
״אויש אמא נו באמת״ אמר ג׳ונגדאה מובך
״נו מצאת כבר חברים?״ שאלה אמו כשהיא יודעת שהתשובה תיהיה שלילית.
״לא״ הגיב ג׳ונגדה. ״נו באמת צ׳אני תנסה להתחבר לחברים אתה בגיל ההתבגרות והגיל הזה דורש סביבה חברתית אתה לא יכול כול היום להיות שקוע בספרים או בפלאפון אתה חייב חיי חברה״
״אמא עזבי אותי״ הגיב ג׳ונגדאה
״אני יודעת שאם תרצה אתה תוכל להתחבר לילדים בקלות אתה פשוט סגור בבועה של עצמך תצא ממנה אני מבטיחה לך שבטוח תמצא חברים נחמדים״ אמרה אמו
״אויש אמא כמה את מדברת״ השיב ג׳ונגדאה מיואש
״אז מי היה החתיך הזה בתחנה״ שאלה אמו מסוקרנת
״סתם מישהו״ ענה ג׳ונגדאה
״סתם מישהו זה טוב, זו כבר התחלה טובה״ השיבה אמו עם חיוך.
ג׳ונגדאה גלגל עיניו ונאנח
״נו ספר לי עליו, איך הוא״ שאלה אמו
סתם ילד חופר, נו אמאי מה כ״כ אכפת לך״
״ברור שאכפת לי, החבר הראשון של הבן שלי״
אמרה אמו מאושרת
״הוא לא חבר שלי״ אמר ג׳ונגדאה ושמח שהם סוף סוף הגיעו הביתה, ירד מהרכב ונכנס לבית.
יום למחרת
ג׳ונגין הגיע הפעם ראשון לכיתה עוד לפני קיונגסו,
ג׳וגנין מניח את התיק על הכיסא ומתחיל להתמתח
נראה היה כאילו הוא מחכה למישהו
הוא חיכה וחיכה ואז נרדם על השולחן
לא עברה חצי שעה והוא שומע
״אתה יכול להוריד את התיק המורה הגיע״
ג׳ונגין מתרומם בבהלה
״ג׳ונגדאההההההה״ הגעת, סופסוף בוא בוא שב
צועק ג׳ונגין
ג׳ונגדאה מנסה להתחמק מהמבטים של הכיתה
״אתה חייב להפסיק לצעוק״ ג׳ונגדאה לוחש לג׳ונגין
״טוב סליחה״ אומר ג׳ונגין
״אז מה אתה עשיר????״ ממשיך ג׳ונגין לחפור
״וואה דבאק בטח אתה כן, כמו גו ג׳ון פיו (בנים על פני פרחים) ראיתי אתמול״
״אדון ג׳ונגין אם אתה מתכוון להמשיך לדבר אני אוציא את שניכם החוצה תדברו בחוץ״
אמר המורה קאנג המורה למתמטיקה
״אני יכול לבוא אליך?״ שאל ג׳ונגין והתעלם מבקשתו של המורה
״אנחנו בשיעור תשתוק כבר״ אומר ג׳ונגדאה
״אוף אני לא סובל מתמטיקה״ אומר ג׳ונגין
״זה בגלל שאתה לא יודע״ אומר ג׳ונגדאה
״וואה אתה יודע גם מתמטיקה בטח אתה גאון״
אמר ג׳ונגין בטון מעריץ
״אולי נד...״ אומר ג׳ונגין
״אם תפסיק לחפור, אני אסכים לך לבוא אלי וללמוד איתי, רק תסתום כבר״
קטע ג׳ונגדאה את דיבורו של ג׳ונגין
ג׳ונגין ככ התלהב שלא פצה פה עד סוף השיעור.
השיעור התחלף ונכנס המחנך המורה קים
״הס בכיתה.....״ אומר המורה קים
כולם נשתתקו אפילו באקהיון. ״ברצוני להכריז על שלושת המועמדים לנשיאות הכיתה שלושה אלו נבחרו על פי כושר מנהיגות חכמתם יושרם וטוב ליבם״ אומר המורה קים
״זה בטח אני״ אומר צ׳אניול לבאקהיון. ״זה בטוח לא אתה״ לוחש לו סאהון מאחור. ״והמועמדים הם״ מתחיל המורה לקרוא את השמות
״ביון באקיון״ אומר המורה
העניים של באקהיון נפתחו לרווחה
״שב במקומך זה לא אתה״ אמר המורה לבאקהיון.
״והם קים ג׳ונגמיון, קים מין סוק, ו-יי פאן, אני מקווה שהבחירות תעשנה באופן חוקי וישר״
אומר המורה ויוצא מהכיתה.

שמו לב מתי זה העבר ומתי חוזרים להווה התאריכים רשומים תחילת כול פרק תהנו❤️