החיים ללא ליה

הרגע שאחרי .1.

(הפרק או הפרקים הבאים יבואו מנקודות מבט שונות מהאנשים שהיו בחיים של ליה לאחר התאבדותה...תהנוו)
•
״שם ושם משפחה״ אמר החוקר לאחר שתיקה מחרישת אוזניים והחל לכתוב במחברתו ההרוסה
״דניאל..דניאל איוב״ מלמלתי מפחד והסטתי את מבטי
״אז היה לך קשר לליה?״ המשיך בחקירתו ובחן אותי בצורה מאיימת
״היה..לא משהו״ עניתי וגיחחתי קלות
״לא משהו..?היא מתארת כאן דברים נוראיים שאתה וחבריך אחראים אליהם״ ענה בכעס והוציא מקופסאת הקרטון את היומן של ליה שהיה מלא בלבבות שחורים וקרעים ופתח בעמוד שהיה מסומן בכוכבית עם שם המשפחה שלי ומס זהות
״30.01
למה..?למה זה קורה דווקא לי??למה דווקא לליה?מה כבר עשיתי שמגיע לי על החרא הזה?דניאל..אני ככ שונאת אותך..אני מקווה שתקרא את זה ושתדע שעל האונס הזה אני בחיים לא אסלח לך..גם אחרי המוות שלי.אני לא אסלח לכם על כלום..על כל כדורי ההקאה שדחפתם לי ללוקר..כל הסכינים שהבאתם לי במתנה..העלבות והמכות וכל..כל הכאב הזה..למה אני דניאל?למה...?״
החוקר בהה בי בכאב וכעס..פאק..זה מה שעבר לי בראש..נדפקתי.
״תקשיב..אה..אף אחד לא יכול להעיד שזה באמת קרה..ואם היא משקרת וכתבה את זה סתם כדי להחזיר לי..״ ניסיתי לשפר את המצב
״דניאל..אני יודע שאתה מפוחד..ואולי זה אכן שקר..בשביל זה אנחנו צריכים שתגיד לנו את האמת ואז..ואז נשחרר אותך״ החוקר ניסה להרגיע אותי אך לשווא..אני יודע שנדפקתי..אפילו שוחד לא יעזור כאן..בת זונה.
״עכשיו..בוא תספר לי על ליה״ המשיך בכוונתו לגלות פרטים חדשים שיכולים לעזור להם בתיק
״ליה..ואו..״ אמרתי וחייכתי חיוך מטופש ״ליה הייתה ילדה חמודה ויפה״ המשכתי את דבריי ״היא אהבה את נירוונה ומטאליקה..קיבלה ציונים טובים שגרמו לכולם לקנא..אמרו לי שהיא חברה לחיים..קילקלנו אותה.״ אמרתי לבסוף ועצב רב תקף אותי וגרם לי לקפוא במקום
״קילקלנו..?מי השאר?״ אמר ללא הבעת רגש
״תומר.יש עוד כן..? אבל..תומר״ עניתי ללא חרטה
״תומר?אתה יכול לספר לי קצת על הקשר שלו עם ליה?״ המשיך
״היא אהבה אותו..הוא השתמש בה..היא רצתה אותו..הוא פגע בה..הוא הציל אותה..אבל עדיין פגע בה״ סיכמתי לחוקר קשר של כמה שנים בכמה שניות
״הציל אות..״
״מההתאבדות״ קטעתי אותו ״עוד בפעם הראשונה שהיא ניסתה..פרצנו לבית שלה אחרי שבהינו בה מהחלון ו..תומר הציל אותה מהמוות״
״הבנתי״ הנהן בראשו והמשיך בשאלותיו עד אינסוף..
עשיתי הכל..הודתי בהכל ו..אני אשלם על הכל.
•
*כמה ימים קודם לכן..*
״ליה..את בבית מתוקה?״ אמה של ליה צעקה לעבר החלל הריק של ביתם ברגע שראתה את התיק הבית ספרי שלה..
״ליה?״ צעקה בשנית לאחר כמה דקות שלא קיבלה תשובה ונשמתה החלה להילחץ
מבלי להוציא מילה עלתה אמה לכיוון חדרה וניסתה לפתוח את הדלת שהייתה נעולה.
לאחר מאבקים בלתי פוסקים עם הדלת,פרצה לחדרה ופניה נחשפו לכל הסכינים שהתפזרו ברחבי חדרה המבולגן ועל השולחן..מכתב עם המילה אמא באדום.
״ליה?״ שמה הדהד ברחבי החדר ונבלע לאחר כמה שניות אך לא הצעקה שגרמה לרעד עצום ולבכי מר.
״לא ליה..לא..הכל בסדר מתוקה שלי..קומי ליה..הלוו..ליה״ אמרה אך מפעם לפעם קולה התגבר עד לצעקה חסרת חיים בזמן שניסתה להעיר אותה.
לאחר מלחמה חסרת טעם אמה ירדה במהירות והתקשרה למד״א בכוונה לעזרה שקיוותה שתציל את חיה של ליה..
בכי כואב נשמע מכיוון האמבטיה בזמן שהצוות ניסה להצילה..
״שעת המוות״ הכריז הפרמדיק ובדק את השעה  ״19:03״ אמר וקם כדי להביא את הכיסוי השחור שהפריד בין גופתה לשאר.
״זה לא יכול להיות!תנסו עוד פעם!ליה!״ אמה החלה לצעוק מתסכול כי סירבה לקבל את העובדה שבתה התאבדה
״אני מצטער..״ אמר הפרמדיק ויצא מהחדר ואחריו שאר הצוות
היא נשארה שם לבד..היא..ורוחה של ליה.