החיים ללא ליה

סיגריה שמבשרת רע .3.

הריח של הסיגריות של הצהריים..זה מה שמסמל נפילה.. לאחר  כשעה של שתיקה ממושכת ביני לבין תומר הרגשתי שאני חייבת להתערב..לטובתו
״מה יש לך תומר?״ לגמתי מכוס הקפה השחור שהתערבב עם הסיגריה
״החברה שלך.. ״ מלמל בכבדות מבלי להסתכל לכיווני
״מה יש?״ הרמתי את קולי כי ידעתי על מי הוא מדבר
״התאבדה״ ענה במהירות ולבי נפל,היא הייתה החברה היחידה שלי שאהבתי..ליה..
״ומה עם דניאל?״ המשכתי
״זיינה אותו״ ענה והדליק גם כן סיגריה ״תאמיני לי אם הייתי יודע...לא הייתי יוצא מהחדר המסריח הזה״ מלמל ובעט קלות בכסא ממול
״מגיע לו..בן של זונה״ מלמלתי וגלגלתי עיניים
״תסתמי את הפה שלך״ תומר הרים את קולו ״את יודעת עד כמה הוא חשוב לי..אם לא הוא והכסף של אמא שלו-לא היה לך כסף לקנות פוסטינור יזונה״ צעק מבלי לעצור
״זאת לא אשמתי״ עניתי ״הוא ישלם על זה וישב בכלא..כבר ביררתי על זה״ צחקתי קלות
״את חושבת שיחקרו אותנו..אותי?״ תומר היה נראה מודאג מהרגיל
״דניאל הזה...זיין אותך.ברור.היא כתבה עליך,היא אהבה אותך,היא..רצתה אותך ואתה זיינת את החיים שלה אז כן..אתה מת״ צחקתי וניסיתי להלחיץ אותו עוד יותר למרות שרציתי לבכות מבפנים כששמעתי על זה.
עם מי אני אמורה לשכב על גג הבניין בעיר ולשתות וודקה זולה?עם מי אני אמורה להתנשק מתחת לגשם?עם מי אני אשאר ערה עד ארבע לפנות בוקר..?למה ליה?למה?
גל של בכי תקף אותי..גם אם לא הכרתי אותה מספיק טוב כדי לדעת את כל מה שהיא עברה בחיים הקצרים שלה,עדיין הרגשתי חיבור מיוחד שנבנה בניינו..
הרגשתי שהייתי צריכה להיות לבד ולהתמודד עם הבשורה,נסעתי באוטובוס ועליתי לגג..הפינה שלנו שהייתה מסומנת בפסים עקומים ויבשים מהמסקרה עוד מהפעם האחרונה שנפגשנו,שברים של בקבוקים בצבעים שונים קישטו את כל פינות הגג ואיתם המוזיקה שאהבה שמילותיה היו כתובות בגדול לאורך המחסומים
הייתי לבד,היא הייתה החברה היחידה שלי..רק איתה יכלתי לדבר על הכל,רק היא הייתה עוזרת לי ומקשיבה לי כי היא רוצה,ולא כי היא חייבת.
נשכבתי ובהיתי בשמיים שחשכו עם הזמן,יכלתי להרגיש אותה..את הרוח שלה..יכלתי להרגיש אותה שוכבת ליידי עם הבקבוק בניינו..איך לא שמתי לב..?לעזעזל עם החיים האלה.