העיניים שלי נפערו בדאגה והפתעה, הבטתי לאבא שלי שהביט בי בעצבים והשריר בצוואר שלו בלט "ג'ייד יש לך מה להגיב?" הוא שאל אותי, כשזה ברור שהוא מתאפק שלא לצעוק "אנחנו לא גרים גרים יחד" אמרתי אליו במהירות וזאיין גיחח "בייב זה היה בסך הכל ריב אחד תשחררי" הוא אמר אליי וחיבק לי את המותניים "זה לא היה רק ריב אחד זאיין, אנחנו לא גרים ביחד" אמרתי בשוב והוא חיזק את האחיזה שלו עליי "בייב אנחנו גרים ביחד, זאת הייתה רק מעידה קטנה שלנו" הוא מלמל לי אל האוזן בטון חסר סבלנות, נאנחתי בכניעה והסתובבתי אליו "אוקיי בייב אז אולי תתן להורים שלי לישון פה לכמה ימים ותלך לישון בבית שלך" אמרתי אליו בזלזול, זאיין כיווץ את העיניים שלו לכיווני והנהן "הייתי עושה את זה אבל הבית שלי נמכר ברגע שעברתי אלייך, אני אשן על הספה" הוא אמר בחיוך מנצח וגלגלתי עיניים. אמא שלי העבירה מבטים בינינו וראו שהיא מרגישה שמשהו פה לא נכון "בואו אני אראה לכם את החדר שתשנו בו בינתיים" אמרתי להורים שלי בחיוך "כן בואו נלך" אמא שלי אמרה במהירות ויצאה מהמחשבות שלה "זה כאן" מלמלתי אליהם ופתחתי את הדלת לחדר שלי "תודה" אמא שלי אמרה בחיוך והעבירה מבט על החדר שלי "אמא יש לך בארון כמה חולצות שאת יכול להשתמש בהם, ואני אבקש מזאיין שיביא לאבא חולצה" אמרתי באנחה ויצאתי מהחדר אל כיוון הסלון.
"את לא הולכת לעשות לי את זה יותר קל נכון?" זאיין אמר מאחוריי נצמד אליי יותר "אני צריכה שתביא לאבא שלי חולצה" אמרתי אליו מתעלמת ממה שאמר ומתקדמת אל עבר המטבח להכנת ארוחת הערב. "את מתעלמת ממני" הוא אמר בעצבים והתקדם אחריי "זה לא חדש לי" אמרתי אליו בעצבים וטרקתי מאחוריי את דלת המטבח. זאיין פתח את הדלת בטריקה ורץ אליי, ממיד אותי אל הקיר "תשחרר אותי עכשיו" סיננתי אליו והוא הסתכל לי בעיניים, העיניים שלו כהות יותר מהרגיל "אני חושב שאת שוכחת מי פה הנשלט ומי פה השולט" הוא אמר בעצבים "יש לך מזל שההורים שלך פה בשביל לעצור אותי מלהזכיר לך" הוא אמר בעצבים וחיזק עליי את החיזה שלו "אתה מכאיב לי" מלמלתי אליו בקול חנוק וניסיתי לשחרר ממני את האחיזה שלו, שרק התחזקה יותר "זאיין אתה מכאיב לי" אמרתי אליו שוב "יופי" הוא אמר בעצבים ושחרר את המגע מני "אתה עשית לי סימנים" אמרתי בשוק כשהבטתי בידיים וראיתי שהידיים שלי בצע אדום חזק, שברור שיהפוך לכחול "אתה כרגע פגעת בי, שוב" מלמלתי אליו והוא עמד מולי בשקט, מביט באדום שגרם על יידי "אתה הבטח שלא תעשה את זה שוב" אמרתי אליו חנוקת דמעות, ראיתי חרטה בעיניים שלו אבל כשהביט לי ישר לתוך העיניים הוא ניער את זה ממנו ואמר "זה יראה לך מי כאן השולט" עמדתי מולו בשוק, כשהעיניים שלי מוצפות בדמעות שפשוט לא יוצאות מפחד וידיים כואבות במיוחד "הכל בסדר פה?" שמעתי את הקול של אמא שלי מבחוץ למטבח "תהיי בשקט" זאיין לחש לי בעצבים לפני שאמא שלי נכנסה אל המטבח והעיניים של התרחבו כשראתה אותי "ג'ייד מה קרה לך?" היא שאלה ומיהרה אליי מושכת את הידיים שלי אליה "ניסיתי להכין ארוחת ערב ונכוייתי" מלמלתי אליה והיא משכה אותי אל הכיור, שופכת לי מים על היד "זה לא נראה כמו כוויה" היא אמרה במהירות והעבירה יד על המקום האדום, מה שגרם לי להתקפל "אמא זה כואב" אמרתי אליה עם שיניים חשוקות ומשכתי אליי את היד "בואי נלך לחבוש לך את זה" היא אמרה ומשכה אותי אל מחוץ למטבח, לפני שהעיפה מבט בזאיין שעדיין עמד לידינו והביט בכל מה שקרה שם.
אמא שלי דחפה אותי אל השירותים ונכנסה, סוגרת אחריה את הדלת "אוקיי מה קרה שם?" אמא שלי שאלה בסבלנות בזמן שחיפשה משהו לשים לי על היד "אמרתי לך אמא לא שמתי לב לאש ונכוויתי " אמרתי לה והיא כתגובה גלגלה עיניים "גי'יד לא עשו אותי אתמול, אני יודעת שזה לא מה שקרה" היא ארה ועצרה כשתפתחה את הארון הקטן ומצאה שם תחבושות רפואיות "מה באמת קרה שם?" היא שאלה שוב והביטה לי בעיניים, השפלתי מבט לרגע והרמתי אותו אלייה עם פניי פוקר "ג'ייד אל תנסי אפילו" אמא שלי אמרה באנחה כשהבינה מה אני עושה "אני רק רוצה לדעת שהוא לא מרביץ לך או משהו" היא אמרה ונשארתי בשקט לרגע "הוא לא מרביץ לי, יש לו בעיות כעס וזאת הייתה אחת קשה" מלמלתי אלייה בשקט וראיתי את העיניים שלה מתמלאות דאגה "ג'ייד את לא חושבת שזה קצת מסוכן לצאת עם מישהו שיש לו בעיות כעס?" היא שאלה אותי בשקט "אמא אל תדאגי אני בסדר" אמרתי אליה בחיוך מאולץ "אוקיי, את יודעת מה את עושה" היא אמרה והחזירה לי חיוך "נכון, אז את לא צריכה לדאוג" אמרתי אליה והיא רק שכה אותי אל חיבוק "אז אם אתם גרים ביחד אנחנו לא נפריע לכם, וניתן לכם לגור ביחד ואנחנו נחזור ללוס אנג'לס" היא אמרה בחיוך והנהנתי אליה בכבדות "בואי נלך להכין ארוחת ערב" היא אמרה והושיטה לי יד, יצאנו השירותים אל המטבח ועברנו בדרך ליד זאיין שהביט באמא שלי בבלבול כשנתנה לו מבט שופט.
"מה אנחנו מכינים?" שאלתי את אמא שלי בחיוך כשנכנסנו אל המטבח "אני אכין ספגטי, אנחנו לא רוצים שתיכווי שוב מהאש נכון?" היא שאלה בגיחוך וגלגלתי עיניים "נכון נכון" מלמלתי אליה והתיישבתי על הבר במטבח "מתי זה מוכן?" שאלתי אחרי רבע שעה והרעב בבטן התחיל להציק לי "זה מוכן עוד שתי דקות" אמא שלי אמרה בחיוך והנהנתי "תקראי לכולם" היא הוסיפה והוציאה צלחות מהארון "זה לא כולם זה אבא הבנים לא אוכלים פה אף פעם" מלמלתי אליה והיא הביטה בי בבלבול "למה לא?" היא שאלה והחזירה שתי צלחות למקום "לא יודעת" מלמלתי והרמתי כתפיים כחפת פשע "אוקיי" היא אמרה עדיין לא מבינה.
התישבנו סביב השולחן ודיברנו על מה שההורים שלי יעשו, יישארו בלוס אנג'לס או יעברו לפה. כרגע הסיכויים הם שהם יישארו בלוס אנג'לס כי המשרד של אבא שלי שם ויקר להעביר את כל החפצים עד לפה. אחרי שסיכמנו, למרבה הצער, שהם יישארו שם השולחן היה שקט לכמה רגעים עד שאבא שלי שבר את השתיקה "ג'ייד?" הוא קרא והסיט את המבט שלי אליו "כן?" מלמלתי אליי מגחכת מהרצינות שהפגין "למה בהתחלה שיקרת ואמרת שאת גרה לבד?" הוא שאל וגרם לי לקפוא ולהביט בו בלחץ "אהה" מלמלתי אליו ועזבתי את המזלג על השולחן "אהה מה?" הוא שאל בעצבים ונאנחתי "אני לא יודעת, כנראה שפחדתי מהתגובה שלכם?" מלמלתי בשקט "או שהריב שלי ושל זאיין היה חזק מידי?" הוספתי לעצמי "למה שתפחדי מהתגובה שלנו? אלה החיים שלך לא שלנו" אמא שלי אמרה ונאנחתי 'את זה תגידו להם' חשבתי לעצמי אבל הרמתי כתפיים כתגובה "את מחליטה על עצמך, אם את רוצה לגור עם זוג בנים זה החלטה שלך" אבא שלי אמר בטון לא מרוצה אבל מבין "כן זו החלטה שלי" מלמלתי בשקט, למרות הידיעה שזה ממש לא החלטה שלי
