החיים ללא ליה

כולם אשמים .6.

*בחזרה למצב הנוכחי*
״מה אתה חושב שיעשו לנו?״ תומר מלמל מפחד ושאף מהסיגריה בהפסקה שניתנה להם בין חקירה לחקירה
״על הזין שלי״ דניאל ענה מיד ״לא אכפת לי מכלום..״ והמשיך להתעסק בטלפון
״די נו..אנחנו חייבים לעשות משהו״ תומר המשיך ופניו השתנו לרעה
״אין לנו מה לעשות״ ענה והרים את כתפיו
״אבל אם..״ תומר החל לדבר אך נקטע- ״אבל..אבל..אבל..חאלס!תסתום כבר״ הצעקה של דניאל הדהדה ברחבי חדר החקירות הקר והמלא במצלמות ומיקרופונים שהקליטו את השיחה
״הלוואי ותשב בכלא,הלוואי שכולם ידעו מה עשית לה ומה גרמת לנו לעשות..על האונס,על הכדורים,העלבונות..הכל! צעק לאחר שתיקה ארוכה
״אתה בטוח במה שאמרת?״ דניאל התעצבן וניסה שלא להרביץ לתומר אך לשווא
״כן,בן של זונה,תסתכל על עצמך..כולך בדיחה״ תומר צעק לעברו לאחר שכמעט שבר לו את האף
״הי!מה קורה כאן?״ החוקר הקשוח נכנס והחל לצרוח- ״אתה״ אמר והצביע על תומר ״צא ויטפלו בך..אני מקווה״, ״ואתה״ המשיך ״מה קורה איתך?אתה משוגע?אני מנסה להציל לך את התחת וככה אתה מודה לי?״ לחש על מנת שזה לא יושמע בהקלטה של אחרי, דניאל בהה בחוקר בקור רוח ״סליחה״ אמר ללא שום כוונה.
״תיזהר״ אמר ויצא בכעס לשאר החוקרים
לאחר כשעה וחצי,שיחררו את כולם,כולם אמרו את הכל,חלק שיקרו והיו צריכים לעבור בדיקה נוספות,חלק אמרו יותר מידי ובודדים לא אמרו כלום.
״הם סתם נערים בגיל ההתבגרות״ אחת החוקרות בשם אנה זלזלה בהם בזמן שעברה על כל התיקים האישיים שלהם ונאנחה מהקושי
״הם גרמו למישהי להתאבד!זה נראה לך סתם?״ השני הגיב והחליק לעברה את המלל מהחקירות הראשונות
״כולם אשמים,כולם ישבו בכלא-קל״ החוקר הראשי של הקייס-אלון רונספייד ענה בקור רוח
״אני חושבת שצריך להעניש את כולם באופן החמור ביותר..תסתכלו על אמא שלה-זה שבר אותה״ מתנדבת צעירה בשם אנני הגיבה מהצד
״כן?ומה את חושבת שאנחנו צריכים לעשות?״ החוקר המשני שאל מחוסר עונים
״אני?״ גמגמה אנני והמשיכה בבטחון ״אני חושבת שאתם צריכים להעניש אותם מבלי להסתכל על המצב הכספי או השוחדים שאחד מהם רצה להציע לכם..פשוט תכניסו את האדם שהיה הכי מעורב ביומנים או בשירים שכתבה או אפילו באירועים חברותיים ותכניסו אותו לכלא..ואת השאר..לא יודעת..תפעלו לפני החוק״ מלמלה לבסוף ולגמה מהקפה שהביאה מהבית לפני תחילת המשמרת הרביעית שלה
״נקודה למחשבה״ מישהו מהם ענה ויצא החוצה
״גם אני יוצאת״ הכריזה החוקרת הכי צעירה-אַלי ״אני הולכת להלוויה שלה..אולי אני אגלה כמה דברים חדשים או משהו..״
״קחי איתך מחברת לכתיבה ואל תרשמי בטלפון כמו שעשית בפעם האחרונה שיצאת״ ענה אלון בעצבים קלים והמשיך לקרוא את יומנה של ליה שהיה מלא במדבקות וסימונים מהצוות
״ברור ברור״ גלגלה את עיניה מטפשותה ויצאה במהירות כדי שלא תאחר לאוטובוס.
״אייי,אלוהים שבשמיים!תעזור לנו״ אלון צעק מעייפות לאחר שכולם עבדו והתעסקו בשלהם
״בואו נקווה לטוב״ אחד מהם סיכם על מנת שיחזרו לעבודה.
״ואם..לא נמצא כלום..״  אנה מלמלה מייאוש לאחר שגם היא,התייאשה.
״מה זאת אומרת?״ אלון התערב
״אנחנו צריכים מישהו שחושב כמוהם...שיודע מה הנערים האלה עושים או מה הם יעשו..מישהו שיכול להכיר אותם מקרוב ולהפוך להיות חלק מהם,כדי שנוכל להתקדם בקייס ולסיים איתו כמה שיותר מהר״ מלמלה מחשש לא ברור.
אלון חשב וחשב..הוא עבר על כל צוות התחנה,אנשים שמכיר,חוקרים מן השורה הראשונה אך ללא כל טעם אבל נזכר במישהי- אנני
״המתנדבת!״ צעק ללא טעם ״תקראו לה לפה ותכניסו אותה לעניינים-כדי שתוכל לעזור לנו.
יופי אנה..אני גאה בך״ סיים את דברים וחייך חיוך קל.