החיים ללא ליה

מקרה ככ עצוב במקום ככ יפה

״לא לא לא!!״ צעקה אַלי בזמן שרצה על מנת להגיע לאוטובוס שעמד בתחנה  ״רגע!״ צעקה שוב אך לשווא והתיישבה על הספסל החם ונאנחה
״הכל בסדר?״ שאל איש מבוגר עד מאוד וחייך קלות
״לא..הייתי חייבת לעלות לאוטובוס הזה..הוא מגיע פעם בעשרים דקות ואני לא רוצה לפספס את האירוע״ נאנחה שוב ונשענה לאחור
״אל תדאגי,את לא תפספסי..הצעירים של היום...רק ממהרים וממהרים..תירגעו קצת,תנשמו אוויר,העולם לפניכם,ואת גברת צעירה-אל תדאגי-את תספיקי לאירוע״ סיים וחייך חיוך שחשף שיניים כסופות
״אתה צודק..תודה לך״ אמרה בטפשות וחייכה גם היא .

לאחר המתנה של כעשרים דקות-האוטובוס הגיע במהירות רבה ״בוקר טוב״ אמרה לנהג בחיוך לאחר שעלתה ושילמה סך של 5 שקלים
״אה הא״ ענה בקרירות והמשיך לנסוע במהירות שסיכנה את כל האוטובוס
״פאק,נשארו לי 15 דקות״ מלמלה לעצמה אַני לאחר שמעדה מהמהירות הרבה וניפחה בלון מהמסטיק שהספיק לאבד את הטעם שלו.
לאחר נסיעה ארוכה,יצאה אַני בריצה קלה כדי להספיק להגיע להלוויה של ליה,ובכדי לקדם את הקייס שהיה מחוסר ב׳בשר׳
״איחרתי?״ שאלה את אחד מקרוביה של ליה בהתנשפות וניסתה להסדיר את נשימתה
״לא,הכל בסדר,אנחנו מתחילים עוד מעט״ לגם מהשתייה שלו והלך לאמה של ליה על מנת לעזור בסידור השולחן והרמקולים.
אַלי הסתובבה כלא שייכת מסביב לכל המקום המוגדר כשבידה מחברת חצי ריקה מעמודים ועט כחול עם סמל המשטרה כשעליה מדים כהים ומדוגמים.
״אנא בבקשה מכולם להתקדם לקדמת המקום,אנו רוצים להתחיל.״ הכריזה אמה של ליה-נטלי וסידרה את המיקרופון בפעם האחרונה.
ככל שהתקרבה יכלה לזהות יותר ויותר פרצופים ששמם מופיע בקייס:אמילי וקנין,תומר ומאי הרלי,אחותה-דניאל גספרוב,עומר קוּט ועוד..
״מה את עושה כאן?״ שאלה אמילי ברגע שראתה את אלי
״מה?אה..מטעם המשטרה״ מלמלה וסימנה לה לשקט בזמן שכתבה במהירות במחברת
״אנו מעוניינים להתחיל בטקס הקבורה,אנא מכם,תכבדו את המעמד״ מישהו עם קול בס הכריז והפעיל שיר תפילה
כולם התאספו והחלו ללכת לכיוון מקום הקבורה,הרבה תמונות נלקחו מצידה של אלי וכך גם גופתה של ליה למרות שהרבה תמונות של גופה צולמו עוד לפני.
״עשרות חתכים ושטפי דם על גופתה של הקורבן״ כתבה אלי והוסיפה נקודות נוספות בזמן שאמה ואחותה בכו במרירות וכך שאר קרוביה.
הרבה תפילות נשמעו ואמירות שונות של דתה למרות שליה הייתה אתאיסטית..גופתה הייתה פצועה עד מאוד,היא הייתה ככ חיוורת ולבנה עד שאף אחד לא יכל לזהות אותה מבעד לארון הקבורה הישן וההרוס,לאחר קבורה קצרת זמן ודיבורים מצד המשפחה הקרובה כולם התפזרו ונסעו לביתם של משפחת גספרוב לשבעה.
״את מוזמנת לבוא..אם זה יעזור לכם״ מלמלה אמה של ליה לעברה של אלי כשידיה שלובות ועיניה אדומות עד מידי
״לא זה..זה בסדר״ מלמלה וחיבקה אותה
״אני מצטערת שזה קרה,תהיי חזקה״ מלמלה אלי ויצאה לכיוון האוטובוס בחזרה לתחנת המשטרה.