מאחורי המחשבות

נטע: מה אוכלים?

הבנאדם יהרוג אותנו בסוף. 

"טום, באמא שלך תיסע לאט יותר!" בחיים לא אהבתי כל כך חגורת בטיחות. טוב... כשהוא אסף אותי אתמול מהסופר אהבתי אותה באותה מידה. 

"תראי אותו, הבן זונה מנסה לחתוך אותי!" טום צפר את הנשמה שלו עליו ופתח חלון. 

"יא חתיכת כלב, אותי אתה מנסה לחתוך?! אותי?! יאללה נסה!" עוד שנייה והוא היה יוצא מהרכב.

"טום! תגיד מה אתה דפוק?" משכתי את החולצה שלו ככה שיעזוב את הדביל השני ויתרכז בנהיגה,  "שב בשקט ובוא ניסע כבר. אז הדביל חתך אותך, אתה גר בישראל מה אתה מצפה." 

"איף מדינה של צבועים..." מלמל לעצמו. 

כמה אגו בבחור אחד. לפחות הבחור שלי... 

שיט, הבטן שלי משמיעה קולות זעקה. 

"מאמי אני רעבה." החזקתי את הבטן שתסתום. כי ככה משתיקים בטן רעבה.

"אז בואי נלך לאכול. לאן באלך?" שאל.

תאמת, יש את המקום החדש הזה שנפתח, שמעתי יש להם שווארמה מטורפת...

"לאן שבאלך, לא משנה לי." משכתי בכתפיי. 

אמא, איך הוא נאנח מה קרה?

"שתי דקות מפה יש דומינוס, רוצה?" שאל.

מה פיצה, מה הוא רציני? הארוחת בוקר שלי הייתה פיצה... שהשאריות מאתמול בערב לא יתקלקלו...

"לא פיצה, לא באלי פיצה." 

"אז לא פיצה. מה כן בא לך חיים?" 

"לא יודעת, לא אכפת לי. מה שאתה רוצה, רק לא פיצה." 

"סושי בר?"

"לא."

"מקדונלדס?"

"לא איכ, נו מה אתה רציני?"

די נו, ציפיתי ממך ליותר טום. כבר לא זוכרת כמה זמן אנחנו ביחד ואתה לא יודע למה אני חושקת ומתי? זה מראה על פגם במערכת יחסים. אני אאלץ לדון עם חברות אחר כך על הנושא.

"נו מה נטע, אני נראה לך פה קורא מחשבות? מה את רוצה?!" הוא הרים את קולו. 

אתה צועק עלי? חצוף!

"מה אתה צועק עלי? מי אתה חושב שאני, אמא שלך?" שילבתי ידיים. 

"מה אמא שלי, ממתי אני צועק על אמא שלי?!" היא העביר אלי מבטים מהירים מהכביש. 

טוב עכשיו אני סתם לוחצת לו על הכפתורים. פחחח, יואו אני מתה. 

"לאדעת, עצבנת אותי." 

"אני נשבע שיום יבוא ואני אתייאש, את תמצאי גופה בבית." 

"סתום ת'פה שלך! איך אתה מדבר, מטומטם." הרבצתי לו ביד הקרובה אלי. 

"אם תגידי איפה לעזאזל את רוצה לאכול, אני נשבע לא מתאבד." 

בהיתי כמה שניות בכביש לפני שעניתי, "יש את המקום החדש הזה עם השווארמה שכולם מדברים עליו..." 

"רציני? לא יכולת להגיד מההתחלה?" 

"ומה אם היית מציע משהו יותר טוב?" אני פתוחה לעוד אופציות...

"אני בחיים לא מציע משהו יותר טוב!" 

צודק. 

"פסדר... אז סע לשם."

"אני אסע."