האידיוט של חיי:
אתה יודע שיש לי עוד אנשי
קשר עם שמות מוזרים?
אתה יודע אולי מי הם?
בחיים לא היו לי שמות כאלו
לאנשי קשר שלי.
לא שהיה לי בכלל אנשי קשר
דונגהיוק:
איזה שמות?
האידיוט של חיי:
ג'ונייי שלי?
הילד שבמקרה גדול ממני,
יונהיונג?
דונגהיוק:
ג'וני זה ג'ונהו. הוא חבר טוב
של שנינו. ויונהיונג זה הבן זוג
של ג'ונהו, אני הכרתי לכם את
יונהיונג, הוא כמו אח שלי.
האידיוט של חיי:
אתה יכול לספר לי קצת עלינו?
על השנה האחרונה? על כל
החברים שפתאום יש לי?
דונגהיוק:
רוצה נפגש? אני אספר לך.
האידיוט של חיי:
לא!
אני לא מכיר אותך!
בשבילי זאת פעם ראשונה בחיים
שאני מדבר איתך.
אני בכלל לא סומך עלייך.
דונגהיוק:
מצער לשמוע שאתה לא סומך
עליי, אבל אני מבין אותך.
אז נדבר בהודעות? עד שתחליט
לסמוך עליי?
או שאפשר שנדבר בטלפון?
יהיה טיפה יותר קל...
האידיוט של חיי:
אממ...
דונגהיוק:
אני מתקשר, תחליט אם לענות
או לא.
דונגהיוק יצא מהצ'אט עם ג'י-וון והלך לשיחות, הוא חייג לג'י-וון בתקווה שיענה.
מחייג...
זה מה שהיה מוצג על המסך במשך כמעט חצי דקה.
"טוב, הוא לא עונה" דונגהיוק אמר לעצמו, הוא בא להתייאש.
00:00
ג'י-וון ענה לו לשיחה אבל לא אמר כלום, כאילו חיכה שדונגהיוק הראשון שידבר ובאמת לזה הוא חיכה.
"היי" דונגהיוק אמר בשקט.
"אממ... היי(?)" ג'י-וון ענה בסוג של שאלה, הוא לא ידע איך לדבר איתו, הוא בכלל לא יודע לדבר עם אנשים.
