"אוקיי, קודם כל, אנחנו חברים כבר שנה. אם לדייק, לפני שבוע היה לנו שנה. אתה החבר הכי טוב שלי, באמת ולפי מה שאתה אומר כל הזמן, אני גם שלך, ביחד עם ג'ונהו ויונהיונג" דונגהיוק התחיל לספר לבוגר ממנו שרק הקשיב בלי להגיב.
"נפגשנו באיזה כנס ודיברנו המון, היית צריך ללכת אז הבאת לי את המספר שלך וככה התחלנו לדבר. שם גם פגשת את ג'ונהו אבל זה היה קצת לפני שפגשת אותי, אחר כך ניסית לגרום לנו להיות חברים" דונגהיוק המשיך אבל ג'י-וון עצר אותו באמצע.
"שלחתי הודעה גם לג'ונהו הזה ולכל האנשי קשר שלי שלא הכרתי, זה פשוט מוזר שהכל נעלם לי מהראש" ג'י-וון אמר בקול עצוב ודונגהיוק לא ידע איך להגיב לזה.
אחרי שתי דקות של שקט מביך, דונגהיוק המשיך לדבר, "אממ... אחרי שאתה הכרת ביני לבין ג'ונהו, אני הכרתי לשניכם את יונהיונג. שכאילו, אני מכיר אותו כמה שנים, הוא גר ממש קרוב אליי ובאמת הוא כמו אח גדול בשבילי. ג'ונהו ויונהיונג עברו לדבר בפרטי כי מצאו הרבה נושאים משותפים, אחרי חודש גילנו שהם ביחד" דונגהיוק סיפר את כל מה שקרה בקצרה והמשיך.
"אה, וגם קראנו ליונהיונג, סונג. בגלל השם משפחה שלו. אבל טוב, זה דיי עבר... אתה החלטת לקרוא לי היוקי, משום מה, אז זרמתי עם זה. בסוף החלטתי להדביק לך גם שם חיבה כזה והתחלתי לקרוא לך בובי, סתם כי זה חמוד. אפילו שאתה שונא שמות חיבה. אבל אחרי כמה חודשים, גם זה עבר וגם היוקי עבר. הפכנו לחברים יותר טובים ככל שעבר הזמן, עזרת לי בהמון דברים ולפי מה שאתה אומר, עזרתי לך. עודדת אותי בימים שהייתי הכי צריך אותך, הייתי באמת הכל בשבילי. היו ימים שפשוט באמת, ניסיתי להתאבד, זה כמובן לא הצליח וממש התעצבנת עליי, אני מבין למה. אז אני מצטער. ו... זהו, זה תקציר ממש, אני לא יודע מה עוד לספר לך. אבל באמת, אני אעזור לך לזכור אותי, אתה חייב להזכר בי" דונגהיוק סיים לדבר.
