14/04/18
״את לא משקיעה בי מספיק״ היא צעקה לי בטלפון לאחר חצי שעה שניהלנו חד שיח
שבו סיפרה לי מה אני לא עושה למענה
למרות שיומיים לפני דיברנו שעתיים וחצי בלילה
ואני?גילגלתי עיניים מעייפות
״אני רוצה אותך בתור חברה שלי״ אמרה בטפשות וחיוך טפשי הופיע על פניי ״איזה פתטיות״ חשבתי לעצמי והמשכתי להקשיב לה כי..אין לי ברירה
חברה?לא נראה לי..לאחר כמה ניתוקים והרבה דיבורים-
נראה לי שזה מספיק ברור
אבל אין סוף לסיפור
שתקנו,לא היה לי כבר מה להגיד או איך להגן על עצמי..
חשבתי על איך אני מסיימת את השיחה הזאת על הצד הטוב ביותר
אבל ידעתי שכל דבר שאעשה-היא תמשיך רק לדבר...ולדבר
״אולי פשוט נפסיק לריב?״ זרקתי בפתאומיות וקטעתי את השתיקה שנמשכה עוד שניות בודדות
״אני בן אדם של שלום״ ענתה והמשיכה למרוח אותי
ולבסוף הפילה עליי את ה׳החלטה׳ שתקבע אם נמשיך להיות חברות או לא
למה בכלל אנחנו צריכים חברים?
בשביל להביע רגשות?
בשביל לשתף אותם בדברים?
בשביל להיות שמחים?
״אני בעצמי לא יודעת מה בא לי״ אמרתי ונאנחתי בעודי מציירת גוף בעיפרון 9B וניסיתי להימנע מלהקשיב לה לטובת העצבים שלי
דיבורים...דיבורים...דיבורים
והכל נופל עליי
דברים שהיא מביאה חודשיים לפני
רק כדי לצאת עליי
כדי להאשים אותי במה שאני עושה
או לא עושה
כי זאת רק אני
תמיד אני
חברה א׳ מדהימה
וחברה ב׳ היא פשוט אכזבה
אז לא
איני מעוניינת בך יותר
טוב לי בחיים
אז די
די לגרור אותי למקומות שאני לא רוצה להיות בהם
די לנסות לשכנע אותי להיות אתכם
די להאשים אותי בזה שאני אדישה למרות שאני על סף התעלפות
אני שיחררתי אותך
אז תשחררי אותי
לטובתך
ולטובתי
.
