הייתי שמח פעם, הייתי מאושר, לא חשבתי שאהפוך למה שאני היום. עצוב, פגוע, מרגיש לבד בעולם. פעם הייתה לי תחושה כזו, שהכל טוב, שהחיים הולכים בכיוון הנכון, ואני מתגעגע להרגשה הזו כמו שאני מתגעגע אלייך, למרות שבגדת בי, וכמו שאני מתגעגע לחיבוק של אבא, שכבר איננו. כשהייתי קטן האמנתי באלוהים, כי היה לי טוב, ורציתי לומר למישהו תודה. עכשיו רע, אבל חינכו אותי לא להתלונן למישהו לכן אני כבר לא מאמין באלוהים. כשהייתי קטן, אמא הייתה שמחה, ותמיד שמעה מוזיקה במטבח, ומציירת ציורים מדהימים. עכשיו אמא לוקחת כדורים ובוכה, והפסיקה לצייר ציורים. כשהייתי קטן, אחי היה משחק איתי, ודואג לי, הוא נתן לי את ההרגשה הזו שמישהו אוהב אותך, ועכשיו, הוא רק מסתכל עלי ומתאכזב ממה שנהייתי. ועכשיו כל מה שיש בי, מבעד לכל הצלקות, האישיות המתוסבכת, המראה החיצוני, זה תקווה קלושה, לחזור להיות אותו ילד קטן ומאושר.
