On the ice

פרק 18

פרק 18-
*טס*-
אני:׳חולצה עם המספר שלך? ברצינות? 😑׳
לוק פרקינס:׳חשבתי שתאהבי את המחווה... חוץ מזה את צריכה תחפושת שלא יזהו אותך 😂😂😂׳
אני:׳צודק... אף אחד לא יחשוד שאני מעריצה שלך... אולי רק כשהגיהנום יקפא 😊׳
לוק פרקינס:׳אאוץ׳ אני צריך לעלות על ציוד, נראה אותך ביציע 😉׳
אני:׳בהצלחה׳

ישבתי במקום בטוח בצד של היציע הכמעט ריק שכלל אותי ועוד עשרה אנשים שהגיעו לעודד את הקבוצה במשחק החוץ שלהם. אני לבשתי חולצה ענקית מידי עם צבעי הקבוצה והמספר של לוק פרקינס ושם המשפחה שלו היו מודפסים על גב החולצה. מס׳ 16, פרקינס. הוא השאיר לי את החולצה בקופה ביחד עם הכרטיס שלי ואני הופתעתי והתלבטתי אם להשתמש במתנה המפוקפקת אבל החלטתי ללכת על זה.
אם לפני כמה שבועות מישהו היה אומר לי שאני אסע עד ניו ג׳רזי לראות את המשחק של הקבוצה שלו, אלבש את החולצה שלו ואעודד את בבוני הקרח בראשותו לניצחון הייתי צוחקת בקול רם ושואלת אותו אם הוא לקח את התרופות שלו הבוקר ואם הוא בקשר עם פסיכיאטר.
אבל עכשיו זו הייתה המציאות... זה היה הזוי ומעט מצחיק אבל זה לא הרגיש רע או לא נכון. כל הנסיעה לכאן דיברנו בטלפון כששלי על דיבורית והוא השתמש באוזניות.
דיברנו על מהלכים, על הירבים שלהם מניו ג׳רזי, על הסיכוי שלהם להעפיל לפרוזן פור וכמובן שהוא הצחיק אותי ועשה לי חיקויים וגרם לי להתנהג כמו ילדה בת 6.
איכשהו הייתה ללוק את היכולת להקסים כל אדם שהוא פגש והוא היה קליל ואיכשהו גם רציני וכנה. הוא תמיד היה כל כך כנה שזה היה קצת מאיים. לגמרי הבנתי למה הכתירו אותו בתור ׳השחקן החם לעקוב אחריו׳ של השנה.
לפעמים כמעט התקשתי לזכור למה תיעבתי אותו כל כך כשבברור הוא אחד הבחורים הכי טובים שפגשתי אי פעם. מסתבר שאולי שפטתי אותו לחומרה בדיוק כפי שהוא שפט אותי ועכשיו היינו במקום מוזר ונפלא שבו יכלנו לשבת יחד, לצחוק ולהיות כמעט חברים. כמעט חברים... כי בכל פעם שהבטתי על הפה המושלם שלו רציתי להתנפל עליו ולנשק אותו עד שלשנינו יגמר האויר ואז ל... אלוהים אסור לי ללכת לשם.
זה דבר אחד שאני מפנטזת על לוק פרקינס כמו כל בחורה סטרייטית עם עיינים בקמפוס וזה דבר אחר לגמריי לפעול לגביי המשיכה הזו. זה לא הולך לקרות... גם אם אני מאוד מאוד ארצה. זה ברור שאני ולוק לא יכולים להיות זוג ואני רציתי להיות חלק מזוג לא חלק מחוויה נשכחת של עוד איזה בחורה שעברה במיטה שלו מתישהו. זה לא היה הסטייל שלי.
הקריין הכריז שהמשחק יתחיל בעוד שתי דקות ואני התרכזתי בזירה הקפואה. הקריין הכריז על הקבוצות ולקרח יצאו לוק והקבוצה שלו ואז יצאה הקבוצה היריבה.
הם היו ממש טובים והקפטן שלהם היה בדרך בטוחה לליגת ההוקי הלאומית. היה להם סיכוי אבל לוק והקבוצה שלו נראו נחושים לא פחות.
המשחק התחיל ואני נשאבתי לתוכו, עודדתי בקול וקיללתי כשהדיסקית התקרבה מידיי לאיילי שהיה השוער.
המשחק היה מהיר ובכל פעם שלוק הרים את מבטו והביט בי חיוך זהיר עלה על שפתיי והלב שלי פעם מעט יותר מהר.
לוק היה נהדר על הקרח כתמיד, מהיר כברק ואגרסיבי כמו שרק הוא יודע כשהוא נע בזריזות על הקרח. אין ספק שלצפות בו מקרוב היה חוויה עוצמתית מאוד.
המחצית הראשונה חלפה במהירות ואחריה הגיעה המחצית השנייה שהייתה אינטנסיבית אף יותר. כל שער, כל החמצה וכל היתקלות היקמו אותי מהכיסא וריתקו אותי. הוקי היה משהו שיכלתי לראות במשך שעות בלי להתעייף או להשתעמם.
פנוויל ניצחו בהפרש ניכר את הירבים שלהם מג׳רזי והאדרנלין רחש באויר. היציעים המלאים של ניו ג׳רזי התרוקנו במהירות והמעריצים המאוכזבים עזבו את הבניין בקול ענות חלושה אבל אני חייכתי מאוזן לאוזן.
לעולם לא חשבתי שאני אהנה ככה מלראות אותו משחק אבל האמת שלא זכרתי מתי נהניתי ככה ממשחק בפעם האחרונה.
יצאתי בחוץ וחיכתי ללוק במכונית שלי במגרש החנייה שמאחורי הזירה והוא הגיע רבע שעה אחרי עם שיער לח מהמקלחת ותיק ההתעמלות שזרק במושב האחורי של המכונית שלי.
״את ממש מצליחה לגרום לחולצה שלי להראות עלייך טוב״ לוק חייך את החיוך המושלם שלו והוריד ממני את כובע המציעה שחשבתי.
״תודה, פרקינס״ חייכתי ולפני שהבנתי מה קורה השפתיים שלו היו על שלי.
הוא נישק אותי לאט ומתוק ואני התמסרתי וכרכתי את זרעותיי סביב צווארו. הוא מצץ לפיו את שפתי התחתונה ואני לא יכלתי שלא לגנוח בשקט לפיו. לוק פרקינס ידע לנשק והיה לו טעם ייחודי שגרם לכל הגוף שלי להתהדק בדרכים מוזרות וללב שלי לפעום מהר מידי.
״בואי נלך לחגוג, דאונס״ לוק חייך ולחץ על ירכיי בידו.
הנהנתי ושנינו חגרנו לפני שהתנעתי את האוטו. נסענו על הכביש המהיר ועצרנו כדי לאכול פיצה במקום איטלקי קטנטן וחמוד.
לוק הזמין פיצה עם אקסטרה גבינה וכל סוג של בשר שהיה בתפריט. אני העדפתי להסתפק בפיצה מרגריטה פשוטה בגודל קטן במקום המפלצת הגודל אקסטרה לארג׳ שלוק הזמין.
המלצרית שהייתה חמודה וצעירה לגמריי פלירטטה עם לוק אבל לא הייתה לי שום סיבה לקנא כי הוא התעלם מהחיזורים שלה והתרכז בלהקשיב לי לגביי איך המשחק נראה מבחוץ.
הפיצות שלנו הגיעו יחד עם מים בשבילי וקולה ענקית עם המון קרח בשבילו. הוא שאב את האוכל שלו בקלות וסיים את כל הפיצה הענקית והמוגזמת שלו בעוד שלי הספיקו שני משולשים גדולים.
״פאק... אתה כמו חור שחור״ צחקתי על המגש הריק שלו.
״את אוכלת את זה?״ הוא התעלם מהעקיצה שלי והצביע על השאריות שלי.
הנדתי בראשי והוא משך לעברו את המגש וחיסל את מה שנשאר כולל הקולה שלו בכמה דקות. פאק... הוא היה כמו תופעת טבע מרתקת בשבילי. בחיים לא חשבתי שזה דבר כזה אכילה סקסית אבל מסתבר שלוק פרקינס לגמריי שלט בזה. הוא היה מלך אכילת הפיצה בצורה סקסית אם כמובן היה תואר אצולה כזה.
לוק שלף את הארנק שלו ושילם על הארוחה לפני שהצלחתי להבין בכלל מה הולך ואז הוא לקח את ידיי והוביל אותי חזרה למכונית.
בגלל שהמשחק היה בשעה מאוחרת יחסית ולמחרת בבוקר היה לו אימון שמיד אחריו היה האימון שלו עם הקבוצה שלי החלטנו לנסוע הביתה.
הנסיעה הייתה ארוכה יחסית ובהתחלה שמנו מוזיקה ושרנו ואז כשנמאס לנו לוק השתיק את המוזיקה והניח את ידו על שלי. כמו תמיד זה היה מפתיע וקצת מוזר וכל כך לא משהו שאי פעם יכלתי לדמיין.
״תודה שבאת... זה היה נחמד״ לוק ליטף ברכות את כף ידי.
״זה רק משחק״ משכתי בכתפי.
״זה רק משחק ובכל זאת נסעת עד ג׳רזי״ הוא ציין וידעתי שהוא צודק.
מתישהו לוק התחיל להיות מישהו ששמחתי שהוא בחיים שלי ורציתי אותו לבלות איתו, לצחוק איתו ולשמוע את דעתו.
״צודק אבל גם אתה תיסע עד לג׳רזי בשביל המשחקים שלי בעונה הבאה לא?״ הרמתי גבה.
״ברור... אנחנו חברים טס״ הדרך שבה אמר חברים נשמעה לי מאוד מוזרה אבל החלטתי להבליג על זה.
״מי היה מאמין, לוק פרקינס קורא לי חברה? אני פשוט בהלם״ הנחתי יד על ליבי בהלם מעושה.
לוק צחק את הצחוק הנמוך שלו ואז כשעצרנו בתוך הפקק החדש שנוצר לפנינו הוא אחז בפניי ונישק אותי. השפתיים שלו היו חמות ורכות ואני מצאתי את עצמי עד מהרה שוכחת שהמושג ׳חברים׳ לא כולל נשיקות רנדומליות, נגיעות מתחת לחולצה וגניחות בלתי נשלטות.
בדיוק כשידיו התחילו להחליק מתחת לחולצה הענקית שלו והטי שירט הצמודה שלבשתי מתחת הנהג מאחורינו צפר ואני התנתקתי מלוק והופתעתי לגלות שהפקק התחיל להתקדם.
״אתה חייב להפסיק לעשות את זה!״ נהמתי כשהתנעתי את המכונית.
״לא נראה לי״ לוק צחק ואני התנשפתי וצבטתי את חזהו תוך כדי נהיגה.
״איי!״ הוא גנח בכאב.
״לקח- אסור לך לומר לי לא״ גיחכתי בזמן שהוא שפשף את חזהו.
״לקח- את אלימה״ הוא מלמל.
״לקח- אל תתעסק איתי, פרקינס״ חיוך גדול עלה על שפתיי.
״שאלה- אסור לי לנשק אותך בפקק הבא?״ הוא שאל.
״תשובה- מותר לך״ עניתי.
ואכן בפקק הבא חמש דקות לאחר מכן מצאתי את עצמי מנשקת שוב את לוק פרקינס. הפעם הידיים שלו אכן החליקו מתחת לחולצות והוא התנשף מעט כשידיו חפנו את השדיים שלי שהיו נתונים בחזיית תחרה שחורה וחצי שקופה מכיוון שכל החזיות הנורמליות שלי היו בכביסה. המגע של ידיו המיובלות והגדולות היה כמעט טוב מידיי וכל הסיטואציה הייתה לגמריי מוזרה ובכל זאת לא הצלחתי לרצות להפסיק אותו או את מה שזה לא יהיה.
לצערי שוב הנהג מאחורינו צפר והוסיף גם קללה עסיסית ושנינו צחקנו בטירוף לפניי שחזרנו לנסיעה.
שאר הדרך עברה כמעט מהר מידי ואני לא האמנתי שכבר הגענו כשחניתי ליד הבניין שלי שהיה ממש מול הבניין של לוק.
״אני אראה אותך מחר, טסי״ הוא הבזיק לעברי את החיוך המושלם שלו.
״נתראה מחר, לוק״ הנהנתי ולוק נשען קדימה ונישק אותי נשיקה קצרה על השפתיים.
הוא יצא, לקח את התיק שלו ואני עקבתי אחרי גבו המתרחק עד שנעלם לתוך הבניין שלו.
לוק פרקינס... מה לעזעזאל אני עושה איתך? איך הגענו למצב הזה שאני מצפה למחר רק כדי לראות אותך?. זה היה כל כך הזוי שהייתי צריכה לגעת בשפתיים הנפוחות שלי כדי להאמין שלוק באמת נישק אותי ונגע בי ככה... אבל זה היה אמיתי.
שחקן ההוקי החתיך הזה שרוב הבחורות הסטרייטיות בקמפוס הזה מריירות אחריו ואני התמזמזנו עכשיו באוטו שלי כל הדרך הביתה. פאק... הייתי צריכה לעלות הביתה ולתאם עם סיירה את הכל לצילום לוח השנה שלנו במקום לחשוב על לוק כמו נערת תיכון מתלהבת.
יצאתי מהמכונית והורדתי את החולצה שלו ממני מקפלת אותה ומכניסה אותה לתיק היד שלי. אין סיכוי שאני נותנת לסיירה או לאף אחד אחר למעשה לדעת שביני ובין לוק קרה משהו. זה היה דבר אחד לתת לו לנשק אותי בפרטיות ודבר אחר לגמריי להסביר לחברה הכי טובה שלי למה נהגתי כל הדרך לג׳רזי כדי לראות את לוק משחק.
נעלתי את המכונית ועליתי הביתה מקווה שסיירה לא תבחין בכלום ולא תשאל אותי יותר מידיי שאלות.
היו לו עניינים בוערים לטפל בהם ולמרות שלוק היה לוהט כמו אש הוא בהחלט לא היה חלק מהעניינים האלה.