מצאתי אהבה ?

פרק 26

כבר כמה זמן אני מסתכלת על דרק שותה קולה מכוס של יין, וכמה שאני מנסה אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליו
"מה יש ?" שאל בפתאומיות
"הא? " לא הבנתי
"את לא מפסיקה להסתכל עלי" אמר
"אה, סליחה אני אפסיק" התנצלתי אבל זה לא בשליטתי
"לא. אל תפסיקי" אמר מסתכל לי לתוך העינים ואני אל תוך העיניים שלו
"אה" נזכרתי במתנה שלו
"קח" הבאתי לו שקית גדולה, דרק הוציא מהשקית קופסא גדולה ולבנה עם סרט כחול. הוא הפריד את החלק העליון מהתחתון ונגלה לפניו המתנה שלי, הוא הסתכל על השוקולדים בחיוך ועל השעון בהלם אך את תגובתו על הצעיף לא הייתה לי ברורה
"את..." התחיל לומר
"את הכנת לי את זה ?" שאל והנהנתי
"אתה תמיד לובש צבעים קודרים כמו שחור וכחול אז רציתי להכין לך משהו שהיה שונה" אמרתי
"בגלל זה היית עייפה עד שכבר לא יכולת להיות בבית הספר?" שאל והנהנתי שוב
'מה ? הוא לא אוהב את זה ?' חשבתי
"את לא נורמאלית !"
'הוא לא אוהב את זה !' קבעתי בראשי אך פתאום הרגשתי את ידיו של דרק מסביבי ?
"את הראשונה שעושה משהו כזה בשבילי, זה לא מובן מאליו. זה נראה מדהים ונעים ברמות , אני אוהב את זה" אמר וראשנו היו זה מול זה
"את מדהימה, באמת" אמר
"זה שום דבר זה המעט שיכולתי לעשות" אמרתי
"מעט ? מה אני כבר עשיתי שזה מעט ?" שאל
"בגללך אני סוף סוף שייכת. אם לא אתה לא היה לי את מדיסון ומאי, וגם אם לא אתה לא הייתי מכירה את בן ודניאל ולא הייתי יוצאת לבלות ולהנות איתכם. בגללך טוב לי אז זה המעט" אמרתי
"ומה איתי ? מה איתנו ?" שאל
"אם לא אתה, לא הייתי עכשיו עם מישהו שאני כל הזמן מחכה להיות איתי, בכל רגע נתון" עניתי והוא חיזק את אחיזתו בי
"תבואי אלי מחר. להבית שלי" התחיל לומר
"יש הרבה דברים שאני רוצה לספר, לעשות או להגיד לך אבל זה לא יוצא. לא ככה. תבואי אלי" הצמיד את מצחו אאל מצחי
"אוקי, אני אבוא" עניתי
מצאתי את עצמי בדרך לביתו של דרק
"סוף סוף הגעת" אמר כאשר פתח לי את דלת הכניסה
"לקח לי קצת זמן למצוא את הבית" אמרתי והוא הנהן
"תכנסי" עשיתי כדבריו ונכנסתי, הסתכלתי על כל פרט קטן שהיה שם בין אם זה ספה או אגרטל עם פרחים. הבית שלו היה חמים כזה, צבעים כהים ובהירים השתלבו טוב אחד עם השני ואהבתי את זה
"דרי..." שמעתי קול של ילדה קטנה
"מי זאת ?" שאלה אותי במבט שנוא אחרי שירדה במדרגות
"זאת ג'ון והיא החב-"
"אז את זאת שגנבה את דרי שלי" קטעה אותו ולא ידעתי מה לענות
"אמילי" אמר דרק בקול קצת כועס
"מה ? היא החוצפנית המעצבנת שגנבה לי אותך! ולא רק זה היא גם מכוערת ומטו-"
"תפסיקי" קטע וצעק דרק
"תעלי לחדר שלך עכשיו" אמר בכעס והיא עשתה כדבריו
"לא היית צריך לצעוק עליה, היא בסך הכל ילדה קטנה" אמרתי אליו
"עיצבן אותי איך שהיא דיברה אליך" אמר ונתחיל לעלות במדרגות
"למי את מחכה ? בואי" אמר והלכתי אחריו. עלינו נראה לי עד קומה שלישית וכשהגענו ראיתי למולי מיטה במקום דלת, הסתכלתי לצד שמאל וראיתי שולחן חום עם ספה ומצד ימין היה ארון אפור עם תמונה של דרק בפריז ?
"נו תכנסי מה את מתביישת ?" שאל ונכנסתי אחריו
"חדר יפה" אמרתי מסתכלת לכל הצדדים
"תודה" אמר והתישב על הספה שהייתה ליד השולחן, בחנתי עוד קצת את החדר
"בואי תתקרבי אלי" אמר, הייתי נבוכה. לא ידעתי מאיפה זה הגיע, התקרבי אליו כמו שביקש ועמדתי למולו, הוא תפס בידי והושיב אותי בין רגליו. ידיו ליפפו את מותני
"עכשיו יותר נעים מלעמוד נכון ?" שאל בלחש אל אוזני. הייתי בלחץ ? אני לא יודעת להסביר אבל מילים לא יצאו מפי. הוא חיזק אחיזתו בי, גרם לי להרגיש מוגנת ובטוחה מכל דבר רע שיקרה
"את יודעת משהו, אני חוש-"
"דרי אני מצטערת על מה ש-" פתאום נפתחה הדלת ואחותו של דרק הייתה בפתח עם מגש שעליו עוגה וכוסות שתייה ואגרטל ממש קטן עם פרח, היא קטעה את דבריו של דרק ואת דבריה למראה ישיבתינו
"דרי אני שונאת אותך" אמרה ויצאה מהחדר, קמתי ישר ממקומי
"אוי, דקה אני חוזר" אמר והלך אחריה. אחרי כמה זמן ירדתי לקומה השנייה וראיתי את דרק, מהחצי דלת הפתוחה מדבר עם אחותו
"אמילי... אני באמת לא מבין אותך" אמר ברכות אליה
"לא אכפת לי !" אמרה בכעס
"היא לוקחת לי אותך! כל מה שאכפת לך ממנו זה רק היא ומה איתי ? אני נשארתי לבד" הוסיפה
"זה לא נכון את לא לבד!" אמר דרק אליה
"זה כן נכון תלך מפה אני לא אוהבת אותך יותר" אמרה מוציאה את דרק מחדרה, זורקת עליו בובה כלשהי וטורקת את הדלת בחוזקה
"הכל בסדר ?"שאלתי
"מאז שהיא קטנה זה ככה, אין לה כל כך חברים אז היא כל הזמן איתי או איתו" אמר והרים את הבובה שעל ידו
"ומי החמוד הזה ?" שאלתי
"דרי 2" אמר מחייך
"קניתי להאותו ליום ההולדת כשהיא הייתה בת 5" אמר מחוייך, כנראה נזכר
"אני הולך לשתות משהו, את באה ?" שאל
"אני כבר אבוא" אמרתי ודרק הלך למטבח
"אני יכולה להיכנס ?" שאלתי
"לא. לכי" אמרה בקול קטן
"בבקשה..?" שאלתי שוב ודלת חדרה נפתחה מולי. הכל היה בצבעים של ורוד, לבן וכתום. היה לה שולחן קטן בחדר ולישו מין ספה כזאת ועל המיטה שלה היו מלא בובות
"החדר שלך מאוד יפה" אמרתי
"תודה" ענתה
"אני מצטערת. אני לא מנסה לקחת לך אותו פשוט-"
"את אוהבת אותו, אני מבינה. סליחה שכעסתי עליך" התנצלה
"זה בסדר, ראתי שהבאת איתך צלחת עם עוגה. היא נראת טעימה" אמרתי מחייכת
"אני הכנתי אותה, היא הכי טעימה שיש" אמרה מחוייכת בגאווה
"אני לא יודעת להכין דברים מתוקים, ניסיתי להכין לדרק שוקולד וגם זה בקושי הצליח, את יכולה ללמד אותי ? נראה שאת טובה בזה" אמרתי והיא ישר הנהנה בחיוך. היא תפסה בידי והובילה אותי למטבח, דרק היה אמור להיות שם אך הוא לא היה
"בואי נכין מלאא דברים" אמרה והנהנתי אליה. היא הוציאה קמח, סוכר, ביצים, אבקת אפייה וכל מה שהיה נדרש להכנה. בשלב מסויים לא יכולתי להתאפק וזרקתי עליה קצת קמח, היא השיבה אלי קמח וזה המשיך למלחמת קמח
"מה הולך כאן?" שאל דרק לא מבין ואני ואמילי חייכנו אליו. פחות משנייה דרק היה מלא בקמח, המלחמת קמח גברה וגברה מה לא עף שם, ביצים, סוכר, אפקת אפייה ומלא קמח
"דיי" צעקה אמילי
"עכשיו בואו באמת נכין משהו" אמרה ודרק ואני צייטנו לדבריה. הכנו כל כך הרבה סוגים של עוגות ועוגיות והחלק הכי טוב שכולן יצאו חלומיות, ביום הולדת שלי לא היו עוגות כאלה יפות. אמילי היא ילדה מיוחדת, מאוד.חבל שאין לה כל כך הרבה חברים אני בטוחה שהם היו נהנים מחברתה, שהם היו מחייכים והיא הייתה עןשה להם עושר. אני ודרק הוצאנו את העוגות והעוגיות האפויות מהתנור ושמנו אותם על השיש שמול התנור, הסתכלנו הצידה לב שאמילי נרדה, דרק הרים אותה לחדרה הורוד ואני כיסיתי אותה בשמיכה, היה קר באותו לילה
"בואי" אמר ועלינו לחדרו. הוא היה מיוחד בדיוק כמוהו, בין אם זה הסלון הקטן שהיה שם או התמונה שתלויה על הקיר. דרק התיישב במקום שהוא התיישב בו כשרק הגעתי, הוא לא היה צריך להסביר ופשוט ישבתי בין רגליו והוא חיבק אותי
"אני שמח שבאת, עשית לה אושר כמו שאת עושה לי" אמר וחיזק את אחיזתו בי

פרק 26 מוכן ומזומן בשבילכן
מקווה שנהנתם
אוהבת 😍