סאמר היא נערה בת 16, יש לה תסמונת מיוחדת, אסור לגעת בבנים יותר מ-5 שניות, אחרת, זה יגרום לה להיות בבית החולים. היא ומשפחתה עוברים לעיר חדשה, בגלל החרם הרציני שעשו על אחותה. על היום הראשון סאמר הגיעה לבית החולים בגלל זה. סאמר נזהרת ומבטיחה שלא תתן לע...
"אם יקרה משהו? לא מכירים אותי שם, אם יחשבו שאני ממציאה?" התחלתי לדבר לעצמי מרוב הלחץ... סטרתי לעצמי והתפקסתי "את גדולה, את תצליחי לדאוג לעצמך!" מלמלתי לעצמי. העלמתי את כל מחשבותיי מראשי.. ניגשתי למאדי (אחותי) "למה את צועקת מה קרה??" שאלתי בעייפות, "ראיתי עכביש... אבל לא משנה כבר... סאמר! אני בלחץ... מה אם יקרה לי אותו דבר כמו בבית ספר הקודם???" גמגמה בבכי. התקרבתי ומחיתי את דמעותיה עם אצבעותיי, "מה שקרה בבית ספר הקודם זה שהייתי מטומטמת ולא הגנתי עלייך" הסברתי לה... היא נרגעה, התארגנו. נאנחתי, מקווה שהיום הזה יעבור מהר. נפרדנו לשלום מאמי שלחשה לי להזהר ויצאנו לבית ספר, היא בכיתה ז' ואני בכיתה י'... בת 16... בדרך, התחלתי ממש להלחץ, אני לא מכירה אף אחד... אבל, אני אגן על מאדי! זה הדבר הכי חשוב כרגע!. הסתכלתי עליה במבט מרחם לשניה, "הגענו" לחשתי לה, אוטומטית שתינו עצרנו, מתכוננות נפשית ומקוות שהיום יעבור כמו שצריך, בוהות בכניסת הבית ספר, מסתכלות על התלמידים שנכנסים. בום!, משהו מבהיל אותי והבנתי שזה איזה בן אחד שנתקל בי לשניה. נאנחתי בפעם השלישית להיום ונכנסנו, מחזיקות יד ביד. נפרדתי ממנה לשלום בחיבוק, היא הלכה לכיתתה ואני בדרכי לכיתתי... היה לי קוצר נשימה!! ברצינות!. נכנסתי ובהיתי בכל אחד ואחד ואמרתי לעצמי בלב, "זהו, זאת הכיתה שלי מעכ..", "בוקר טוב תלמידים!!" המורה הבהילה אותי וקטעה את מחשבתי. עמדתי עם ראש מושפל לרצפה, לא רוצה ליצור קשר עין עם אף אחד... אולי אפילו כדאי שלא אצור קשר עין ולא אכיר אף בן עד שהתסמונת תעבור, אסור לי להקשר למישהו ולהרגיש כלפיו משהו, אני לא אתן לזה לקרות.. זה נשמע די נורא לא??, לא אתן לעצמי... להתאהב. המורה הציגה אותי בפני כל הכיתה "זאת סאמר..." שמעתי צחקוקים של פאקצות ושל ערסים מכיתתי ברקע, אך עדין, לא הרמתי את מבטי, עמדתי בביישנות מול כולם... עד שמישהי התפרצה וצעקה "סתמו! ימפגרים! הילדה חמודה, למה ככה?!?!?" היא ניגשה אליי והתחלתי להסמיק קצת, חיבקה אותי וזה גרם למבטי לעלות וראיתי את כולם, התחילו לרכל, לא מפתיע, חשבתי לעצמי. לפתע לחשה "תפגשי איתי בהפסקה, נדבר על כל מה שאת צריכה לדעת", הנהנתי והיא חזרה למקומה. המורה אמרה לי לשבת ליד איזה נער שלעס מסטיק, היה נראה ערס, שכבר בלי שום קשר לתסמונת, אני שונאת ערסים, ניסיתי להתעקש איתה בעדינות אך מיד הבנתי שזה המקום הפנוי היחיד... התקדמתי לעבר המקום, הערס בהה בי, זה היה מוזר, הסטתי את מבטי, רואה שהכסא לידו תפוס, תפוס על ידי התיק שלו. הזזתי את התיק והנער הרים את היד, היה נראה שידו עומדת לגעת בשלי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
