אני שוכבת במיטה אחרי שסיימתי לראות עוד סדרה לאוסף של סדרות שראיתי, אבל הסדרה הזאת הייתה שונה היא סיפרה על אנשים שחיים בשכונת עוני ועל איך שהם מתקשים בחיים שלהם,
ונכון שיש להם בעיות יותר גדולות משלי וכמובן זו רק סדרה אבל הם מתמודדים איתם לא משנה מה והם לא נותנים לבעיות שלהם להוריד אותם למטה למרות שלפעמים יש רגעים קשים אבל הם עדיין מתמודדים איתם ולא נותנים להם לעצור אותם הם לא נותנים לאותם בעיות לעצור את החיים ולהגיד לא אני לא יכול יותר הם קמים על הרגלים ועוזרים לעצמם.
אבל נכון זה רק סדרה זה הכל מבוים זה לא באמת אמיתי, החיים האמיתים שלהם הם כמעט מושלמים, אבל אז מה,
וזה עדיין גרם לי לחשוב, והסתכלתי על עצמי, ועל החיים שלי והבעיות שלי והגעתי למסכנה.
אם הם מצליחים להתמודד, למה אני לא מצליחה.
למה אני נתקעת,
למה אני נשארת לבד בחושך שכולם חיים את החיים שלהם, נהנים כאילו זה היום האחרון שלהם.
תמיד האמנתי במשפת הזה "תחייה את החיים כאילו היום זה היום האחרון שלך".
אבל אז התחלתי לחשוב אם מי בדיוק אני יחייה את החיים אם אני לבד, למרות שיש לי הורים וחברים טוב יותר נכון חברה אחת אולי שתיים.
אבל הם לא יודעים מה קורה איתי, הם לא יודעים איך אני באמת מרגישה, אולי גם לא אכפת להם.
למרות שלפעמים הם שואלים אם קרה משהו, אבל במקום כן אני אומרת לא, אבל למרות שאני רוצה שהם יגידו
"לא נכון הכל לא בסדר תספרי מה קרה"
הם פשוט אומרים "אה בסדר לא פשוט חשבתי שקרה משהו".
אבל כן קרה משהו !
החיים קרו, פתאום הכל נופל עלי בבום ואני לא מצליחה לקום מרוב שהנפילה הייתה כזאת קשה.
אני סובלת מכאבים, נפשית ופיזית.
אני כל כך עמוק בתוך החושך שאני לא רואה כבר את האור.
למרות שאני עושה הכל כדי להישאר חזקה ולא להישבר אבל לפעמים אי אפשר כבר הכל חונק אותך שאתה פשוט לא מצליח לנשום ומתפרק ואתה רק מייחל שמישהו היה שם בשבילך שיקיים אותך ויעזור לחבר את כל השברים ביחד, אבל הוא אף פעם לא בא, וגם אף אחד לא יודע שאתה שבור, וזה לא שאתה הולך לספר למישהו אתה הולך לשמור את זה בפנים עד שזה מתפוצץ מבפנים ואתה נשבר ואתה לא יכול לקום יותר, כי זה כבר מאוחר אתה לא אמרת כלום ועכשיו הכול התפוצץ לעצמך בפרצוף.
ואז אתה חושב, למה לא עשיתי כלום, למה לא סיפרתי לאף אחד שהייתי שבור ולבד, הייתי מספר ואולי היה להם אכפת, אולי הם היו עוזרים לי לא להישבר, ואם הייתי מספר להם שהייתי שבור אולי הם היו עוזרים לפני שזה היה מאוחר מידי לפני שהכל התפוצץ.
אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ומה שקרה, קרה אתה לא יכול לשנות את מה שלא עשיתה,
אתה יכול להסתכל על העתיד ולראות מה אני עושה עכשיו.
ואז עובר יום ועוד יום ולפני שסמת לב עבר כבר שבוע ולא עשיתה כלום ואז אתה כבר מיואש ואומר לעצמך
'טוב נו אין לי כוח כבר מה שיקרה יקרה'
ואם אתה לא עוזר לעצמך אף אחד לא יעזור, ואף אחד באמת לא עוזר אתה נשאר שבור בלי שום טעם לכלום אפילו את הדברים האהובים שהיתה עושה אם זה לצייר, לקרוא, לשיר, לשמוע מוזיקה, גם מזה נמאס לך ואין לך שום צבע בחיים שום טעם.
ואז אתה יודע.
עכשיו זה ניגמר...
אני לבד עכשיו...
YOU ARE READING
Broken girl
Randomזה אני והחיים שלי בחודשים האחרונים בקצרה. הייתי צריכה טיפה להתפרק אז אם מישהו רוצה לקרוא הוא מוזמן.
