אחד השירים היפים שיש- ממליצה עליו בלי קשר ועם קשר לפרק. את השיר אני ממליצה להפעיל כשיהיה כתוב.
״לא מתנחמת משום מנגינה/אפילו משיר באופן ישיר
אני מוצא את דרכי לפינה/ואת שותקת.אני לבד ו..
את אומרת שנהרס הכל/את בוחרת לא להשמיע קול
אני לא מוצא כוחות להתנצל בנחישות
ואם רק תדברי אז יהיה יותר פשוט״
פרק 14- פרק מיוחד- מנקודת מבטו של אדם ברגר
כשאני מגיע לביתה של לי ביחד עם אלינור ושירה הדבר הראשון שאני שומע הוא את זעקתו של בן: "איכס!! תמצאו איזה חדר!" למרות שכולנו כבר רגילים לראות את לי ורועי ביחד, אנחנו עדיין אוהבים לצחוק על הדביקות הרבה שהם מפגינים, במיוחד מולנו, החבורה הקרובה.
אני מברך את כולם לשלום, ורועי עוצר את חיבוקו עם לי כדי לנשק לאלינור ולשירה על הלחי. לא ראיתי אותם כבר הרבה זמן, בזמן האחרון נפגשנו בלעדיהם, רק אני בן אלינור ושירה, ורק הם הכירו את אלה.
הו אלה. אני עוצר לרגע, חושב עליה. בשלושה ימים האחרונים הראש שלי טרוד רק בילדה הזאת, היא משגעת אותי. אני לא מפסיק לחשוב עליה, כל דבר מתקשר אליה. אפילו אבא שלי מתקשר אליה. היא כל כך אסרטיבית וחזקה ועם זאת כל כך עדינה ופגיעה.
אני שומע אותם מדברים במעומעם. "אוי לא, איבדנו את אדם" לי אומרת וצוחקת את צחוקה המתגלגל. לחיי מתחממות למשמע הדיבורים, "בטח שוב חושב על אלהה.." בן אומר ומאריך את הה' בשמה, מנסה להצחיק את כולם וכמובן שמצליח, הוא מתקרב אל פני ואני מחטיף לו אגרוף בבטנו, הוא מתקפל, לא ציפה לזה. הם צוחקים עליו. "שתקו" אני משתיק אותם ומתיישב על הספה.
"זה בסדר ילד," שירה אומרת ותופסת את לחיי. "אתה מאוהב, זה חמוד". "אני לא מאוהב!" אני מבטל את דבריה, הם יודעים איפה לפגוע כדי להביך אותי.
"די די, הוא מובך" אלינור מנסה להגן עלי , "בואו נעביר נושא"
כשהם מסכימים ומתחילים לדבר על הכנס י"ב שהולך להיות עוד כמה ימים אני מבין שנהניתי לדבר איתם על אלה, למרות שזה גרם לי להיות מובך, אני שוקל האם כדאי לי להעלות שוב את הנושא, הם כנראה יצחקו עלי שוב.
"יואו, איזה כיף יהיה להיות שמיניסטית" שירה אומרת ולוקחת מהבירה שבן מחזיק בידו, הוא מחזיר לה צעקה ומנסה לחטוף ממנה את הבירה. שני אלה הם השילוב המצחיק ביותר שיש, אני מנסה לחזור לשיחה, אבל שום דבר לא עובד לי, כל מה שאני מצליח לחשוב עליו הוא באיזה בית ספר אלה לומדת, ואיפה היא נמצאת כרגע. אני מחליט לוותר לעצמי ולהעלות שוב את הנושא שלה, מוכן לבדיחות שלהם כבר.
YOU ARE READING
לקרוס - collapse
Genç Kurguאיך אפשר לנשום כשאתה טובע? אלה מיירון היא בסך הכל בת 17 כאשר חייה קורסים לחור שחור שהיא לא סבורה שניתן לצאת ממנו. העולם שלה נהרס והשאיר אחריו רסיסים קטנים שחוזרים לעולם החדש שאותו נאכפת לחיות. הוריה מאלצים אותה לעבור מסגרת, לבית ספר חדש, ולטיפו...
