החיים ללא ליה

טמטום .11.

״איך זה מתקדם?״ אלון שאל אותי ברגע שנכנסתי בדלת התחנה
״היא לא שיקרה.״ אמרתי והבאתי לו מעטפה עם התמונות שצילמתי מאתמול
״מה זה?״ שאל והסתכל עליי
״החדר של דניאל,בלילה של האונס..היא אמרה שהוא מחביא כדורי פוסטינור מתחת לחולצות שלו במגירה ההיא..ויש עוד...חשבתי שזה יעזור״ מלמלתי
״למה הלכת אליו?״ תקף אותי
״רציתי..״ החלתי לדבר וצעקתו קטעה אותי
״זה לא משנה מה רצית,זה מסוכן..את לא מכירה אותו ואת לא יודעת למה הוא מסוגל.לא רוצה לשמוע יותר.לכי לבית הספר״ אמר והלך
״הי,זה לא אישי..הוא תמיד ככה״ אנה,שעמדה ליד מכונת הקפה ניסתה לעודד אותי בחיוך
״מה עם החקירה?״ שאלתי כי רציתי לדעת יותר
״אותו בולשיט כמו תמיד..לאף אחד אין מושג מה הם עשו ובלה בלה בלה״ ענתה וצחקה
״מה אני אמורה לעשות?״ שאלתי בתקווה שתכוון אותי לדרך הנכונה
״הי..אל תתבאסי..פשוט תחשבי על דרך שבה כל הפוגעים יספרו לך עליה..או לפחות יודו במעשיהם״ אמרה והביאה לי כוס קפה לדרך
״תודה״ מלמלתי
״את צריכה טרמפ?שלא תאחרי..״ חייכה והוציאה את המפתחות של האוטו
״אני אשמח״ עניתי וחייכתי חצי חיוך
-
״לא דיברנו כל היום..את בסדר?קרה משהו?דאגתי לך..״ אמילי החלה לשאול שאלות מיותרות ברגע שראתה אותי הולכת במסדרון לכיוון כיתת האנגלית
״בוקר טוב גם לך״ מלמלתי בעודי שומעת מוזיקה מאוזניה אחת ומקשיבה לה מהשנייה
״מה עשית אתמול?״ המשיכה וחייכה חיוך מטופש
״למדתי״ שיקרתי וחלפתי איתה מול דניאל שחייך לכיווני
״למדת..?״ הרימה גבה והסתובבה אחורה לכיוונו ״לא נראה לי״ המשיכה וצחקה קלות
״באמת,למדתי״ צחקתי ושתקתי למספר שניות ״אחרי שנפגשתי עם דניאל״ המשכתי והסתכלתי על הפרצוף המופתע של אמילי
״לא נכון!״ צעקה וסימנתי לה לשתוק אחרי שראיתי שהוא הולך אחריי
״ואיי אנני..תיזהרי״ סיכמה וחיבקה אותי לפני שנכנסה לכיתתה
-
״איך את?״ קולו של דניאל שבא מאחוריי הפתיע אותי
״עייפה״ נאנחתי ונמנעתי מליצור קשר עין
״נהנתי״ סיכם וחייך
״אמרו לי שיש לך חברה״ שיניתי את הנושא למשהו מטופש
״לא..אבל יש לי אותך״ המשיך ותפס בידי הקרה
״זה משהו זמני״ חייכתי ושחררתי את אחיזתו
״אני אראה אותך היום במקום שלנו..?״ קרץ
״סוף שעה שנייה.״ אמרתי ונכנסתי לשיעור שאיחרתי אליו קלות
השעות עברו במהרה ונעשתי יותר לחוצה..לא התרכזתי בשיעורי האנגלית שבאו ברצף מגעיל,רק חשבתי על דרך..תוכנית שבה אוכל להפיל אותו ולגרום לו לכאב..נראה לי שזה גדול עליי.
״את צריכה את החומר?״ נער גבוה ניגש אליי עם מחברתו המקושקשת
״היי..אמ..כן,תודה״ אמרתי ולקחתי אותה ״אני אחזיר לך מחר״ עניתי בעודי אוספת את הציוד
״תומר״ המשיך
״אנני״ חייכתי
״אנני?״ שאל ושינה את הבעת פניו
״אני יודעת..זה שם מוזר.״ צחקתי
״ממש לא..זה שם..יפה״ מלמל וגירד את עורפו ממבוכה קלה
״תודה״ עניתי והתקדמתי לכיוון הדלת השרוטה
״כן..בטח״ ענה וחייך
הלכתי לאותו המקום שהייתי בו אתמול בעודי מנחשת לאן ללכת ולאיזו דרך לפנות אך אחרי כמה סטיות ובלבולים הגעתי לשם ופניו התקבלו ע״י דניאל..כמו תמיד
״בא לך להבריז?״ שאל
״אני לא יכולה..יש לי מבחן..״ עניתי והסתכלתי לאחור כדי לבדוק אם יש מורה באופק
״אני יכול להבריז״ בן קפץ ממקומו והחל להשתגע בעקבות השתייה המהירה שלו
״לא תודה״ ענה וחזר אליי ״בבקשה..?״ המשיך ״אל תדאגי,שום דבר לא יקרה״ צחק והתקרב עוד יותר
״אוקיי״ עניתי ונסגתי לאחור
״יופי״ ענה וחזר לחבריו
״עוד פעם את״ מישהו עמד מאחוריי
״אה..הי״ הסתובבתי וזה ההוא ממקודם..תומר