נקודת מבט סקאר
"תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד אוקיי?" שמעתי את קולו של כריסטיאן דרך האוזנייה שתחובה באוזני, שלא יראו כמו שצריך אלא אם כן יתרכזו ממש.
אני אשתדל.
"אתה מדבר איתי כאילו אני ילדה בת שלוש שמלמדים אותה לבנות מגדל מלגו.. אני עשיתי ועושה את זה יותר ממה שהצלחת ותצליח לספור, אז בבקשה אל תהיה נודניק, כי אני יודעת איך עושים את העבודה." אמרתי בשקט, לא רוצה להישמע כמו מטומטמת שצועקת לעצמה.
למרות שכולם פה שיכורים מהתחת אז אני לא אראה עד כדי כך מטומטמת...
התקדמתי אל עבר הגבר שנראה באמצע שנות השלושים לחייו ,הוא נראה די מכוער ונראה די מוזנח למרות שעונד על ידו שעון זהב שבטוח עלה יותר מעשרת אלפים דולר.
"אפשר להזמין אותך למשקה, קטנטונת?" שאל האיש בשכרות וצחק לעצמו כאילו סיפר את הבדיחה המצחיקה ביותר ששמע לאחרונה.
מטומטם..
"ראיתי מה שעשית לאיש הזה, זה לא יפה להחטיף מכות, כל עוד אין לך סיבה מספיק ראויה, כמו הגנה עצמית למשל." אמרתי בתמימות יתר את המשפט שכריסטיאן אמר לי להגיד באותו רגע שנכנסתי למועדון.
זה היה עוד בחלק שהקשבתי לו.
"עכשיו תזרמי איתו." אמר כריסטיאן באוזניה.
מה? ממש לא, הסברתי לו אלף פעם שאני לא נערת ליווי של אף אחד. אני יעשה את זה בדרך שלי, בדרך הישנה והטובה.
"חי בסרט." מלמלתי כדי שכריסטיאן ישמע, וניתקתי את האוזנייה לגמרי.
"ומה את תעשי לי ילדה קטנה?" אמר האיש בשכרות.
כמה חבל שאלה מילותיו האחרונות.
הוצאתי במהירות אקדחי עם המשתיק קול ממקום מחבואו, כיוונתי אותו במהירות לראשו ולחצתי על ההדק.
צליל ירייה חרישי נשמע והאיש נפל על הרצפה, בזמן שכל שאר המועדון ממשיך כהרגלו, בריקודים, והתפרעויות כאלה ואחרות...
הכנסתי את אקדחי בחזרה למקום מחבואו והסתלקתי משם באותה מהירות שבאתי.
קל מידי.
הזמנתי מונית ואחרי חמש דקות היא הגיעה, ואחרי נסיעה של רבע שעה הגעתי לבית שלי ושל כריסטיאן.
פתחתי את הדלת וישר ראיתי את פרצופו הכועס והיפה של כריסטיאן המעוטר בזיפים בני יומיים או שלושה לכל היותר.
"מה אני אמרתי? את אף פעם לא מקשיבה!
אומרים לך לעשות משהו ואת עושה את הדבר ההפוך! אני באמת לא מבין אותך!" צעק כריסטיאן בעצבים וראיתי שהורידים שלו בולטים.
לא חבל? יהיה לו הרבה קמטים אחר כך.
"היי סקאר, מה נשמע סקאר? כל הכבוד סקאר." אמרתי לו באדישות.
"את חצופה שזה משהו." אמר לבסוף בייאוש רב.
"עשיתי את זה, מה זה משנה איך העיקר שהחרא הקטן הזה מת וזהו. כל כך קשה לך להחמיא לי ולתחת היפה שלי?" אמרתי נוגסת בתפוח שקרץ לי מאז שנכנסתי בדלת.
גוועתי ברעב.
"אני בהחלט יכול להחמיא לתחת שלך." אמר צוחק ומביא סטירה קטנה לישבני.
הוא כל כך יתחרט על זה.
אחרי שניה הוא היה שכוב על הרצפה מחזיק באפו.
"אבל למה?" אמר בכאב.
"אף אחד לא נוגע לי בתחת, ואני גוועת שאני עוד שנייה יכולה לאכול פיל שלם." אמרתי קמה ממנו.
"לפני עשר דקות סיימתי לבשל לך, יש בסירים שעל הכיריים פסטת עוף, שימי לך בצלחת תאכלי שטפי את הכלים, ותתקלחי ותלכי למיטה אני מחכה לך קופה קטנה." אמר ונכנס הוא להתקלח.
אין ביני לבין כריסטיאן שום דבר אבל יש בנינו קשר של אחים ולפעמיים קשר של אבא ובת.
עם כל הכבוד כריסטיאן בן עשרים ותשע ואני בת שבע עשרה.
הוא מצא אותי ברחוב שהייתי בת ארבע עשרה אחרי שכדור של רובה פגע לי בכתף, אחד מהאוייבים שלו ניסה לירות בו וזה פגע בי בטעות.
ומאז אנחנו מכירים.
לא גרתי ברחוב, אני ברחתי מהבית.
לא רציתי להיות שם.
במקום שלא רצו אותי בו, שהתעללו בי, שהרביצו לי והיכו אותי עד אובדן הכרה.
אבל כל זה סיפור לפעם אחרת.
וגם הסיפור על איך התחילה הקוברה זה לפעם אחרת.
סיימתי לשטוף כלים, נכנסתי למקלחת כדי לשטוף ממני את הסירחון של כל המועדון המסריח הזה.
סיימתי שמתי פיג׳מה ונכנסתי למיטה לצד כריסטיאן, ונפלתי לשינה עמוקה שאפילו דחפור לא יכול להעיר אותי ממנה.
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Action☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
