לוריאן
"אז בעצם אתה אומר שלא הייתי אמורה להתוערר לעוד חודשיים?" שאלתי את הנרי אחרי שעשה לי בדיקה סופית.
"ממה שידוע לי, בחיים לא יצאו מטראומה כזאת כל כך מהר, בטח שלא כשאת רק מתחילה, ועדיין לא בנית מחסום רגשות, אפילו אני בקושי יכולתי לעמוד ברגשות שצפו באולם." הוא השיב.
"אבל כמו שהוכחת, את אניקס, וכנראה נצטרך להתייחס עלייך כאחת כזאת עכשיו, את שונה." הוא הוסיף, מניח קופסא בידי.
"אילו ויטמינים, כדי שתקחי אותם בכמה ימים הקרובים, כדי להתחזק" הוא אמר לבסוף ויצא מהחדר אחרי שהודתי לו.
לאחר שהחלפתי בגדים והתארגנתי,יצאתי גם אני מהחדר. מיד הותקפתי בחיבוק, וכשזיהיתי את הריח המוכר, שקעתי בתוכו.
"אני כל כל מצטער, אפילו להציע נישואין כמו שצריך אני לא יודע" ויל לחש לאוזני.
"אנחנו צריכים לדבר," אמרתי, יודעת שיש הרבה דברים שאליהם אנחנו צריכים לדבר לפני שאנחנו מתחייבים אחד לשניה.
הסתכלתי בפניו, והוא הצמיד את מצחינו,
"מה שזה לא יהיה אנחנו נעבור את זה ביחד, אני רק שמח שאת בסדר, את כמעט הרגת אותי שם" הוא אמר, ואני ליטפתי את הקעקוע על זרועו, כשהוא מעלה חיוך, ונישק ברעב את הקעקוע שעל צווארי, ואני נשאבתי אל הרגע.
אחרי כשתי דקות שמעתי מישהו מתקרב ומיד דחפתי את ויל ממני, וחזרתי לחושיי.
זאת הייתה בסה"כ משרתת עם כביסה, אבל שנינו ידענו שזה לא בדיוק מלכותי במיוחד להתמזמז במסדרונות הארמון. שנינו נשענו על הקיר והסתכלנו בשקט על המשרתת שעוברת, וראיתי שהבגד העליון בסל הכביסה שלה, היה חולצה שהייתה מאד מוכרת לי.
זאת החולצה של ליאו! חייכתי לעצמי כשנזכרתי.
ליאו... אני חייבת ללכת לדבר איתו.
המשרתת פנתה במסדרון, וויל שרצה להמשיך במעשינו, תפס בי ונישק אותי.
התנתקתי מהנשיקה בעדינות, מחזיקה בפניו ואומרת "אני חייבת לדבר עם אח שלי, הוא צריך אותי" אמרתי מורידה את ידי כשהוא מהנהן.
"אני עדיין רוצה שנדבר, אני אתפוס אותך היום בערב, תהיה בסביבה" אני אומרת לו בעודי מתרחקת במסדרון, והוא משיב בחיוב ומתחיל ללכת במסדרון לכיוון אחר.
דפקתי על הדלת הלבנה קלות, שמעתי שיחה מתנהלת בחדר, והיא השתתקה אחרי דפיקתי.
הדלת נפתחה, ובפתח עמד עדן, שמבטו השתנה מעייף למופתע מהר מאד.
"בלונדה!" הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה.
עטפתי את זרועותיי סביבו, והסתכלתי ישר אל תוך החדר, וראיתי את ליאו נעמד מהכיסא עליו ישב, והסתכל אליי כאילו ראה רוח.
מיד מבטו התמלא בתקווה ואושר וגל ההקלה שהוא הרגיש כמעט דחף אותי לאחור, וברגע שעדן שיחרר ממני קפצתי על אחי האהוב
כשהוא תפס אותי ומחבק אותי חזק.
עדן יצא לאחר שסיפרתי לשניהם על מצבי, ואני התיישבתי על הספה בחדרו של ליאו מתחילה את השיחה "אני שמעתי אותך" הוא הפנה את מבטו מהרצפה אליי במהירות.
"את האמת, אתה הסיבה האמיתית שקמתי מה'קומה' הזאת שהייתי בה" חיוך של נחמה עלה על פניו.
"גם אני אוהב אותך כבשה שלי" הוא אמר התיישב וחיבק אותי.
"אז איך אתה?" שאלתי במבט דואג.
"אני מסתדר... קצת קשה, אבל את פה ואבא פה אז זה בסדר..ממה שהבנתי אמא לא הולכת להצטרף אלינו... גם אבא רוצה לחזור עוד מעט. אני רוצה להשאר איתך לורי." הוא ענה ואני פשוט אוהבת את אח שלי כל כך הרבה.
YOU ARE READING
My Knight, My Prince.
Fantasyלפעמים זה קצת אבסורד המקומות אליהם החיים מובילים אותנו. לוריאן היא בחורה בת 16 שללא ספק לא ציפתה לדברים שקרו לה ביום הולדתה. היא מגלה סודות אפלים על הזהות שלה, על משפחתה, ונעמדת אל מול ההחלטות הקשות בחיה. וליבה, עדיין צריך להחליט במי תבחר ג'יקוב, ה...
