Spooky Week - A Dan And Phil Phanfiction

שבוע אימה- וואן שוט

שכבתי על מיטתי, בוהה בתקרה, האוזניות באוזניי מנגנות את הפלייליסט האהוב עלי. הוא תמיד עוזר לי להרגע ובהחלט הייתי צריך את זה אחרי הסרטון האחרון שפיל ואני צילמנו, שבוע האימה הזה אף פעם לא היה סוג הסרטונים האהוב עלי. להגיד את האמת, החדר שלי היה מואר כולו למרות שאני תמיד ישן בלי אור, אבל מה לעשות, משחקי אימה זה דבר מפחיד.

הצטמררתי קלות כשנזכרתי במשחק האחרון, מייד ניערתי את ראשי כדי לגרש את המחשבה, שיערי החום מכה קלות על מצחי. הגברתי את המוזיקה, רוצה לברוח מהמחשבות המעיקות, כמו שאני תמיד עושה.

עצמתי את עיני ונתתי למחשבותיי להפליג הרחק.
לא פתחתי את עיניי בערך רבע שעה, על אף שהפלייליסט הפסיק להתנגן, המשכתי לשכב על המיטה בעיניים עצומות בעוד קורי השינה התחילו לעטוף אותי עד שצליל דלת נטרקת הקפיץ אותי משנתי .
התרוממתי מייד לישיבה והקשבתי עד שלא הוקפצתי שוב על ידי דפיקות עדינות על הדלת.
חיכיתי בשקט עד שהדפיקות נשמעו בשנית.
"מי זה?" שאלתי וכשלא שמעתי תגובה שאלתי שוב. "מי זה???"
"זה אני." שמעתי את קולו השקט של פיל.
הרבה חושבים שמי שאנחנו בסרטונים זה באמת מי שאנחנו במציאות. הם ממש טועים, ופיל הוא ההוכחה לכך. אולי הוא מציג את עצמו בתור מישהו מלא אומץ ומלא אנרגיה תמיד אבל זה ממש לא מי שהוא. חלק קטן מהזמן הוא מתנהג כמו בסרטונים אך רוב הזמן הוא פשוט תמים, חמוד, וילדותי מאוד שגם אם הוא ממש יצטרך אותך הוא לעולם לא יגיד.

קמתי בהפתעה, ידעתי שכבר היה מאוחר ובדרך כלל פיל כבר ישן בשעות האלה של הלילה, וניגשתי בעייפות אל הדלת.

"כן פיל? למה אתה כל כך אוהב להבהיל אותי? למה אתה דופק לי בדלת בשלוש לפנות בוקר? זה עניין של חיים או מוות? מה כל כך חשוב? " אמרתי בעייפות,לא עוצר לחשוב כמה מגוכחות המילים שיוצאות מפי. כשלא שמעתי תגובה הרמתי את ראשי לראשונה ונתקלתי בעייניים הכחולות המוכרות שלמרבה הפתעתי דמעו מאוד. התרחקתי קצת, הבטתי על פניו החיוורות וראיתי את הדמעות על לחייו. ידעתי שפיל הוא לא מאלה שבוכים, במיוחד לא ליד אחרים. אז אם הוא בא עד לפה, כנראה שהוא באמת צריך אותי.
"פ-פיל אתה בסדר? מה קרה?" גימגמתי בהפתעה.
"לא, זה כלום..." הוא ענה והתחיל ללכת עד שברגע של אומץ סגרתי במהירות את המרחק ביני לבין גבו המתרחק, חיבקתי אותו חיבוק חזק ונתתי לו לבכות לתוך כתפי עד שהוא נרגע קצת ואז הובלתי אותו לתוך חדרי והושבתי את שנינו על המיטה.
"הי, פיל, מה קרה?" שאלתי אותו בעודי מחבק אותו מהצד, מרגיש את חולצת הרטובה מדמעותיו.
"א-אני... אני פשוט פחדתי... זה הכל." הוא ענה בשקט
"פילי, אתה שקרן גרוע." אמרתי לו ברכות והידקתי את החיבוק, "מה קרה באמת?" שאלתי והבטתי בעיניו הלחות מנסה לא לטבוע בהן ולבהות בו לנצח.
"זה באמת מה שקרה... פשוט רציתי להיות עם... מישהו. היה לי מפחיד." הוא אמר אבל שמעתי בקולו שזאת לא האמת. לא כל האמת. אחרי הכל, כבר המון שנים שאנחנו גרים ביחד ואני כבר מכיר אותו הרבה יותר טוב ממה שהוא חושב שאני מכיר אותו או אפילו יותר טוב ממה שהוא מכיר את עצמו.
"קרה עוד משהו חוץ מזה, נכון?" קראתי אותו בקלות.
"אני... זה פשוט... קרה יותר מדי בזמן האחרון... אני מרגיש יותר מדי דברים... כנראה שפשוט התמוטטתי." הוא אמר בעודו משפיל את ראשו ומביט לכל כיוון שהוא לא אני. איכשהו יש לפיל יש רק 2 מצבים: או שהוא לא אומר כלום, או שהוא פשוט מספר הכל. משום מה הייתה לי הרגשה שהפעם זה לא אף אחד מהם.
"אני... אה..." ניסיתי להגיד ואז שתקתי למשך מספר שניות ארוכות, מנסה להחליט מה לאמר עד שלבסוף נשמתי עמוק והתחלתי לדבר.
"האמת.... האמת שגם אני במצב הזה. גם אני מרגיש יותר מדי דברים וגם אני רגע מלהשבר.
אבל..." עצרתי ונשמתי עמוק בשנית, מודע היטב לעיניו שהסתכמו עלי בהפתעה, "אבל.. אבל זה שאנחנו במצב קשה לא אומר שאנחנו צריכים לשקוע בו. אנחנו נמצאים במצבים דומים אז אנחנו יכולים לדבר אחד עם השני ולעזור אחד לשני לצאת מזה. בכל זאת, אנחנו חברים טובים ואנחנו גרים ביחד אז בוא ננצל את זה לעזור אחד לשני. אולי תספר לי מה קרה?" סיימתי את נאומי והבטתי בעיניו שדמעו בשנית אך מייד הזזתי את מבטי, מרגיש מובך וחשוף אחרי הפריקה הקטנה הזאת. אני לא רגיל להיפתח אל אנשים,בדרך כלל אני המקשיב.
"א-אני... אני..." פיל התחיל לגמגם ואני הידקתי את החיבוק, נותן לו להבין שהכל בסדר. הוא נראה יותר בטוח בעצמו ואזר אומץ לדבר "אני... יש מישהו שאני אוהב. אוהב המון המון המון זמן ו... אני חושב שהוא לא אוהב אותי ככה. חשבתי שעם הזמן זה יעבור אבל זה רק מתגבר ו... אני לא יודע כמה זמן אני עוד אוכל להשאיר את זה ככה..." הוא אמר בעוד הדמעות זולגות על לחייו החיוורות.
הבטתי בו, משתדל בכל הכוח להסתיר את רגשותיי. בכל זאת, אחרי המון שנים של הסתרת רגשות אתה הופך לשחקן די טוב. מילותיו הידהדו בראשי בעודי מבין היטב שהן מתארות בדיוק את רגשותיי. הרגשתי שאני עומד לשקוע בדיכאון המוכר עד שלפתע נפערו עיניי כשהבנתי שהוא לראשונה יצא בפניי מהארון.
קפאתי והבטתי בפניו היפייפיות בעודי מרגיש התרגשות חזקה בליבי. הרגשתי שכל הפחד והדיכאון שהיו בי מתחלפים באושר והתרגשות לא מוסברים. 'לא דן! זה שהוא גיי לא אומר שיש לך סיכויי איתו! אתה באמת חושב שהוא ירצה מישהו כמוך? הוא מאוהב במישהו. ואתה צריך לתמוך בו ולקוות שהרגשות שלך אליו יעברו.' שמעתי את. הקול החזק בראשי אומר בעודי מרגיש שהאושר שבתוכי מתחיל להתנדף ואת מקומו הדיכאון והעצב שהתחילו לטשטש את ראייתי כמו מסך עשן שחור שגורם לי לראות הכל רע.
לבשתי את החיוך הרגיל שלי, מרגיש את מסכת הזיוף לוחצת על פני בכוח, כבר הייתי רגיל לזה, לזייף חיוכים, התנהגות, הכל מוכר. הבטתי עליו וחיבקתי אותו שוב. "הי, פיל, זה בסדר. אין שום דבר פסול בלאהוב מישהו ואני בטוח שהוא יאהב אותך גם, אי אפשר שלא להתאהב בך." אמרתי בכנות עם צביטה בלב.
"תודה." הוא ענה בחיוך וניגב דמעות מעיניו.
ליטפתי את שיערו השחור והחלק המנוגד לגמרי לצבע עורו הלבן והבטתי בעיניו הכחולות שנראו כל כך לא מתאימות ובאותו זמן השתלבו מושלם בגבול בין השחור ללבן. התלבטתי אם לשאול את מה שרציתי לשאול ובסופו של דבר שאלתי, "אז... אתה גיי?" תוך כדי שאני שולח לו מבט שמבהיר שאין עם זה שום בעיה והוא הנהן בהיסוס, שיערו השחור זז בתיאום.
"באמת? ממתי אתה יודע?" שאלתי בסקרנות חצופה.
"אני לא יודע, מאז שאני קטן נמשכתי לבנים,תמיד הסתרתי את זה כי הרגשתי שזה פסול..." הוא הסביר, עדיין משפיל את מבטו.
"אין בזה שום דבר פסול!" אמרתי בקול חזק שהקפיץ את פיל קלות. "סליחה" לחשתי בחיוך "אין שום דבר רע בלאהוב בנים, גם אני גיי" אמרתי ברכות והבטתי אל תוך עיניו. "תודה" הוא ענה בלחישה עדינה וחיוך מתוק.
"טוב, אני גיי, אתה גיי, הגיע הזמן לתלות דגל גאווה על החלון כמו זוגות גייז." אמרתי בצחוק אחרי דקה של שתיקה וגיכחתיי בזמן שפיל צחק קלות גם אבל למרות זאת נראה קצת... מובך? עצוב? מבואס? מאוכזב, זאת המילה.
"אז.. פיל? במי אתה מאוהב?" שאלתי אותו באגביות אחרי דקת שתיקה, משתדל שקולי לא יסגיר את רגשותי והוא בתורו, הסמיק עמוקות, נותן עוד צבע שישמש חוצץ בין השחור ללבן ופתאום נראה מאוד מתעניין בחולצה שחורה אקראית ששכבה על הריצפה.
הנחתי את ידי על כתפו, גורם לו להרים את פניו בהפתעה, והבטתי אל תוך עיניו. "פיל," אמרתי בקול שלראשונה קצת הסגיר את רגשותיי אליו, "במי אתה מאוהב? אני מכיר אותו?" ואז לראשונה בכל הערב עיניו הכחולות פגשו את עיניי החומות ולפני שהצלחתי להבין מה קורה הרגשתי את שפתיו הרכות על שפתיי ועיני נפערו בהפתעה מוחלטת.
הרגשתי שהזמן קפא, העולם נעלם וכל הכאב שלי התאדה והתחלף באלפי פרפרים לבנים, כל מה שהתקיים היו אני, ופיל שנישק אותי בעדינות. זאת לא הייתה נשיקה עם לשון או אגרסיבית, פשוט שפתיים על שפתיים באהבה מוחלטת, אך היא ארכה רק כמה רגעים.
הוא התרחק ממני עם חיוך חמוד והחזיר את המבט לרצפה אך לא עברו שתי שניות עד ששפתינו נפגשו שוב, הפעם ביוזמתי.
הפעם הנשיקה ארכה יותר זמן וזה נתן לי אפשרות לאחוז בידו באהבה בידי האחת ולהחדיר את ידי השניה לתוך שיערו השחור והרך בעדינות.
החדרתי את לשוני לפיו, מעמיק את הנשיקה וחיכיתי לאישורו וברגע שהרגשתי אותו עושה כמוני, רכנתי קדימה, לשוני חוקרת את פיו בעדינות. הרגשתי את ידו מלטפת לחיי ונעצרת על גומותיי העמוקות, וחייכתי לתוך הנשיקה, מעמיק את הגומות עוד יותר, מרגיש את חיוכו נגד שפתיי.
הידקתי את האחיזה בידו וחיבקתי אותו בידי השניה, מקרב אותו אליי, גורם לגבו להתעקל בצורה יפייפה, ממשיך לנשק אותו עוד כמה דקות עד שהפרדתי את שפתינו כדי להסתכל עליו, שיערו השחור מבולגן ושפתיו קצת נפוחות מה שהיה יפייפה בעיניי.
"אתה יפה~" מילמלתי בשקט ונשכתי את שפתיי, לא שם לב למה שאני אומר עד שהרגשתי את ידיו הדקות מחבקות אותי.
"אתה יותר יפה." הוא אמר לתוך אוזני, תוך כדי החיבוק ואני הנדתי בראשי לשלילה במהירות, אבל לא נראה שפיל עומד להייאש. הוא תפס בידי בחוזקה אבל באותו הזמן בעדינות וגרר אותי לדלת החדר, נראה נחוש מאוד להוכיח לי משהו, הוא המשיך למשוך אותי מחוץ לדלת כל הדרך לחדרו ואני לא התנגדתי. הוא פתח את הדלת בידו הפנויה ומשך אותי למול המראה הצרה שבפינה. "מה אתה רואה?" הוא שאל לאחר לאחר שהעמיד אותי מול המראה וכיוון אותה אלי.
"את עצמי." עניתי בביטחון.
"וזה לא נראה יפה?" הוא שאל בהפתעה מוחלטת ואני הנדתי בראשי לשלילה בשנית.
"תתאר לי בדיוק מה אתה רואה." הוא אמר ודחף אותי קלות אל המראה.
"אממ.. שיער חום מתולתל, עיניים חומות, פנים..." תיארתי את השתקפותי במראה כמו שאני רואה אותה בקצת... גועל. כל זה הזכיר לי את כל מה שלא אהבתי בעצמי ופיל כמובן ראה את זה.
"הממ.. זה לא יעבוד. בוא ננסה משהו אחר." הוא אמר והרחיק את המראה כדי שהיא תיתן גם לו נקודת מבט יותר טובה. הוא הסתכל במראה וראה את מבטי המבלובל מה שגרם לו לצחקק טיפה ולהביט עלי. "אני עומד לתאר אותך לפי איך שאני רואה אותך כדי שתבין מה אחרים רואים כשהם מסתכלים עליך." הוא אמר וסובב את פניי בחזרה את המראה, לא נותן לי זמן להגיב.
"כשאני מסתכל עליך אני רואה... אני רואה את העיניים החומות העמוקות שלך שדרכן אתה יכול לראות הכל, גם את מה שאתה לא רוצה שיראו..." הוא התחיל להגיד ועצר, ממשיך לבהות בעיניי כמה שניות, "העיניים האלה שאתה יכול לבהות בהן לנצח, מה שקרה לי הרגע." הוא אמר לאחר שהתנער מהבועה הקטנה ששקע בה.
"אני רואה את הגומות העמוקות המושלמות שלך." הוא אמר והרים את ידו אל לחיי,מניח אצבע על הגומה, "שאני רק רוצה לגרום לך לחייך כדי לראות אותן שוב, ושוב, ואף פעם לא נמאס". הוא החליק ידו שמאלה על פני עד שהגיע לאף. "אני רואה את האף החמוד שלך," הוא המשיך ולחץ על אפי, גורם לי לצחקק מהתנהגותו הילדותית שכל כך אהבתי ולגומותיי להופיע שוב, מה שמאוד שימח את פיל.
הוא הוריד את ידו עד לשפתיי, "אני רואה את השפתיים שלך, השפה התחתונה קצת יותר עבה מהעליונה מה שנותן לך מראה כל כך מיוחד ויפייפה..." הוא רכן קדימה וניקר את שפתיי. "והטעם המתוק שלך שרק תורם לכל זה.."
הוא הוריד את ידו מפני רק כדי להעביר אותה בשיערי החום. "אני רואה את השיער והחום הדי רגיל, אבל באותו הזמן כל כך ייחודי שלך, שמשתלב עם העיניים ומשלים את היופי הזה..."
"אני רואה אותך. וזה כל כך יפה. תנסה לראות את זה גם אתה." הוא סיים לדבר וסובב את המראה שוב, כדי שאני אוכל לראות את עצמי טוב יותר.
הבטתי שוב במראה וחשבתי על איך שהוא תיאר אותי. עצמתי עת עיניי והתרכזתי במילותיו ואז פתחתי אותן ברגע אחד. הסתכלתי על התשקפותי המבולבלת והמוכרת במראה שהביטה בי בחזרה ופתאום כבר לא ראיתי את הבן אדם המשעמם והלא יפה שהייתי רגיל לראות, ראיתי מישהו... קצת... יפה. בלי ששמתי לב שפתיי התעקלו לחיוך קטן והבטתי על פיל שחייך אלי בחזרה.
"מה אתה רואה עכשיו?" הוא שאל. מסובב את פניי אל המראה שוב.
"אני רואה... אותי." עניתי באיטיות.
"ומה זה אתה?" הוא שאל וקירב את המראה.
"אני... אני בסדר." עניתי, אומר לראשונה את המילים האלה באמונה מלאה.
פיל רכן קדימה ונישק אותי קלות. "אתה הרבה יותר מבסדר אבל זה רק ההתחלה. יש לי עוד המון זמן לגרום לך לאהוב את עצמך." הוא אמר וחייך.
רכנתי אליו ונישקתי אותו שוב לכמה רגעים, מחבק את גופו.
"גם אתה יפה." החזרתי לו חיוך.
"-אז בוא נהיה יפים ביחד!" הוא השלים את מילותיי וקפץ עלי בחיבוק, מפיל את שנינו על המיטה המוכרת. הבטתי על פניו החיוורות, רק כמה סנטימטרים מעליי,שיערו השחור נוגע בשערי. הרמתי את פני ונישקתי אותו שוב, מחבק אותו ומצמיד אותו אלי בחיבוק. הפכתי את שנינו על הצד, ממשיכים להתנשק בחיבוק צמוד כמה דקות על שעצרנו כדי להסדיר את הנשימה והמשכנו לשכב מחובקים.
"הגיע הזמן לתלות דגל גאווה על החלון כמו זוגות גייז?" הוא שאל בחיוך, מעלה שוב את מילותיי שהרגישו לי כל כך ישנות, למרות שהשיחה התרחשה פחות משעה קודם. כל כך הרבה קרה, והמוח שלי עדיין סירב לקבל את זה.
צחקתי באהבה, הידקתי את החיבוק והבטתי בשעון.
"פילי, כבר בוקר. ומשום מה אני עייף כבר בשעה הזאת-"
"-רוצה שנישן היום ביחד?" הוא השלים את המשפט, כאילו הוא קרא את מחשבותיי.
ציחקקתי ומשכתי את השמיכה מעלינו, הוא מלפניי מכורבל קצת ואני מחבק אותו מאחור. לפתע עלתה לי לראש מחשבה שידעתי שעברה גם לפיל בראש אבל גירשתי אותה. לא עכשיו, לא היום. יהיה לנו עוד הרבה זמן לעשות כל מה שנחשוב עליו אבל בינתיים פשוט ישנים.
חשבתי על כמה פאנפיקים שקראתי עלינו ובלי לשים לב צחקקתי כשחשבתי מה היה קורה אם הם היו קורים במציאות.
"ממ? מה מצחיק?" פיל מילמל בישנוניות.
"כלום," אמרתי ונישקתי את מצחו באהבה "אני אוהב אותך פיל."
"גם אני אוהב אותך דניאלי" הוא ענה.
חייכתי למשמע הכינוי המתוק "לילה טוב ילד יפה." אמרתי וחיבקתי אותו צמוד יותר.
"אני יותר גדול ממך!" הוא מחה, מכה קלות את ידי.
"לא. אתה ילד קטן." אמרתי ומחצתי אותו בחיבוק.
"לילה טוב גם לך." הוא ענה בשקט ועצם את עיניו.
פיל נרדם ראשון אבל גם לי לא לקח יותר מדי זמן להרדם.

~~~

התעוררתי בבוקר, מחבק את פיל שעדיין ישן. ברגע הראשון לא הבנתי מה קורה אבל לקח לי רק כמה שניות להיזכר במה שקרה אתמול ולפתע, הרגשתי הרגשה שכבר מזמן שכחתי. סובבתי את פני אל המראה שעוד עמדה בפינת החדר כמו תמיד, הבטתי על השתקפותי וראיתי את החיוך על פני. זה לא היה חיוך מזוייף או מאולץ, זה היה חיוך אמיתי ואני נראתי... מאושר.
אחרי כל כך הרבה זמן, הרגשתי אושר ממלא אותי, הרגשה שכל כך התגעגעתי אליה.
הסתובבתי בחזרה אל פיל וליטפתי את ראשו, מרגיש איך חברי הטוב ביותר נהפך לבן זוג וחלומי הגדול ביותר נהפך למציאות.
רכנתי אל פיל ונישקתי אותו על שפתיו.
"בוקר טוב... פילי."