ניבים לבנים

פרק 4 - הפגישה חלק ב'

נ.מ. ויטוריו:

אני אוהבת או לא אוהבת אותך?

שמעתי אותה חושבת אליי, זה נשמע כאילו הקול שלה הידהד מתוכה, כאילו היא אמרה את זה גם לעצמה.

אני חושב שהיא כן, אבל פחדתי להגיד לה את זה. במיוחד מכיוון שנראה לי שהיא מפחדת להתאהב ושתנסה להימנע מזה כמו מאש!

אני לא מפחדת להתאהב באף אח... ד! שמעתי אותה חושבת אליי.

משום מה החלק האחרון של המשפט הזה שלך קצת פחות משכנע. אז אולי את רק מפחדת להתאהב... ב-י? ניסיתי, אבל אז שמעתי אותה שואפת אוויר בחדות. זה העניין, נכון? את מפח-

אם אתה לא תפסיק ברגע זה, אני מתנתקת מהקשר, כך שאתה לא תוכל לשמוע אותי יותר. רק אני אותך! אני מסוגלת לעשות את זה, הזהירה אותי. נבהלתי כי הבנתי שהיא יכולה ומתכוונת לזה.

לא, חכי שניה, בבקשה. אל תתנתקי. מיהרתי לעצור אותה. אני אפסיק, בינתיים. איך את מצליחה להפריד את המחשבות שלך? החלטתי לשנות את הנושא במהירות.

היא ציחקקה ואמרה, זה הכול עם הגיל והניסיון. ככל שתנסה יותר, תתמקד יותר, תוכל לעשות יותר. ניכר בה שהיא נרגעה כתוצאה משינוי נושא השיחה.

אוף, אבל כל כמה שאני מנסה אני פשוט לא מצליח. התחלתי להאט, מכיוון שכבר התקרבתי הביתה. אני רוצה להפריד את המחשבות שלי אלייך מהמחשבות שלי לעצמי, אבל זה פשוט לא משנה כמה שאני רוצה, זה פשוט לא קורה.

בסדר, אז תקשיב ותקשיב טוב, בשביל לעשות את הדברים שאני עושה, אתה צריך נ-י-ס-י-ו-ן, אוקיי? ניסיון! בשביל שיהיה לך ניסיון, צריך ל-נ-ס-ו-ת. היא אמרה לי כאילו אני ילד קטן שלא מבין שום דבר מהחיים שלו. כן, אתה ילד קטן שלא מבין כלום מהחיים שלו, היא הוסיפה וציחקקה.

רק שיהיה לך ברור, על כל צחקוק חמוד כזה שלך, את תצטרכי לשלם, בדם, יזע ודמעות. אמרתי לה וצימצמתי את עיניי, סתם העמדתי פנים שאני כועס. ניסיתי לחשוב לעצמי, אך לצערי...

מצטערת, אבל כן, שמעתי גם את זה. היא אמרה לי בהתנצלות. אתה חייב להתרכז במה שאתה עושה. אחרת אין שום מטרה לניסיון שלך.

אוף! טוב, סוף סוף הגעתי הביתה. אמרתי לה, כשנכנסתי הביתה.

כן, אני יודעת.

אבל איך??? בטעות יצאו לי המילים בשאגה

אל תשאג עליי, אתה תתחרט על זה. אל תשכח-

כן, כן, כן. אני יודע. אל תשכח, אני יותר חזקה ממך, בהרבה. אמרתי לה בחזרה, קוטע אותה באמצע.