"אז היום תצטלם עם עם 400 מעריצים במיט אנד גריט" ג'ף אמר בזמן שהתיישבנו על הספה. אני התיישבתי בקצה, לידי אלייה ואז ההורים שלה, שון, ג'ף, אנדרו, ג'וש ובראין. " לא היה אמור להיות יותר מעריצים?" שון שאל.
הוא כל כך יפה, כל שערה יושבת במקום, זה נראה כאילו שרטטו את השפתיים שלו, הידיים הגדולות שלו ושלא נדבר על העיניים. הסתכלתי עליו. "קרן לא אמרה לך?" , "לא.." הוא אמר בבלבול, "אוי נכון, שחכתי. סבא
וסבתא הזמינו אותנו לארוחה אצלהם אז הורדנו בכמות שנגיע אליהם יותר מוקדם" . רגע. מ ה?? ארוחה אצל הסבים של שון? זה כבר יותר מידי. לגמתי מהנס קפה ובדיוק האוטובוס עלה על רמפה ושפכתי את הנס קפה על החולצה הלבנה, "שיט" אמרתי ויכולתי להרגיש מבטים שנעוצים עליי, "אויש, את בסדר?" מישהו שאל אבל כבר לא יכולתי לשים לב מי זה, הכל כבר יותר מידי. "כן כן, אני אלך להחליף חולצה" קמתי והלכתי ישר לחדר נמנעת מהמבטים של כולם.
לקחתי את התיק שהיה זרוק על הרצפה והוצאתי את החולצה הלבנה ששמתי בתיק.
-9 שיחות שלא נענו
ראיתי את המסך של הטלפון נדלק והוצאתי גם אותו. החלפתי את החולצה שהתלכלכה ופתחתי את הטלפון, פאק.
-יובל
-יובל איפה את
- נו הם לא נותנים לי להיכנס אלייך
-יובללל
- נו תעני כבררר
-טוב אני הולכת הביתה תתקשרי כשתגיעי
-את בסדר??
-למה את לא עונה לי
-טוב יובל אני לא מבינה מה הקטע שלך אבל נמאס לי
-כשתרצי לדבר ולהסביר לי מה קורה כאן תתקשרי.
- יובל איפה את?? מאיה ממש דואגת לך. תתקשרי אלי בבקשה.
"אופפ" זרקתי את התיק עם הטלפון על הרצפה, אין לי כוח להתמודד עם זה עכשיו. "הכל בסדר?" שון נכנס לחדר, "לא" אמרתי ונשענתי על הגב של המיטה ודמעה אחת זלגה, ייופי זה מה שאני צריכה עכשיו.
"כל היומיים האחרונים היו מתוחים ומלחיצים ולא היה לי רגע אחד לעצור הכל ולחשוב שנייה בהגיון" הוא התיישב מולי. "כאילו, לנסוע איתך להופעה בלונדון? עם המשפחה שלך שאני לא מכירה, אפילו אותך אני לא מכירה" נשמתי עמוק, "ו..." ניגבתי את הדמעות שזלגו "ו...?" שון שאל, "וכל מה שקורה בנינו. ואני לא רוצה להתחיל לפתח רגשות אלייך ואז בסוף תגיד לי שלא היו לך כוונות איתי"
הוא התקרב אליי עוד קצת, "יש לך?" הוא שאל מופתע , "מה יש לי?" , "רגשות אליי" הוא הסתכל עליי, "ברור שיש לי, אל תגיד לי שאתה כזה דפוק, שלא ראית את זה בא" הוא שתק. "ואני בחיים לא אעשה לך את זה, אגרום לך להתאהב בי ואז אגיד לך שאני לא רוצה אותך" , "קצת מאוחר מידי לא?".
הוא נאנח "תראי גם לי יש רגשות אלייך, מהשנייה הראשונה שצעקתי עלייך" הוא צחק ולשנייה כבר שחכתי למה אני כועסת. "ואני לא אשקר, כל שנייה שאנחנו ביחד זה רק מתחזק", "אבל?"
"אבל זה אף פעם לא מצליח משלט רחוק" , "שלט רחוק?" לא הבנתי. "כן, יש לי עוד טור שלם להמשיך" הוא אמר כמובן מאליו. איזה סתומה אני. "בגלל זה אמרתי שנהנה עכשיו ונדאג לזה אחר כך".
"לא, אתה יודע מה? כל זה הייתה טעות אחת גדולה, הייתי צריכה להקשיב לעצמי ולא לבוא לפה. אני לא יודעת מה חשבתי" קמתי מהמיטה, לקחתי את התיק ובאתי לצאת החוצה. "לאן?" הוא תפס את היד שלי, "הביתה" , "הביתה?" הוא צחק "כן, הביתה?" אמרתי ברצינות והאחיזה שלו התחזקה.
"את לא יכולה ללכת הביתה עכשיו" "למה לא?" "כי את לא יכולה" "תראה שאני כן" באתי לצאת מהחדר אך הוא חיזק את האחיזה שלו ומשך אותי אליו כך שהוא הפיל אותי עליו על המיטה.
"שון זה כואב" התחננתי אליו ויכולתי להרגיש את הדופק המהיר שלו דרך היד שלו. הסתכלתי לו בעיניים ועוד דמעה זלגה והוא סוף סוף שחרר מהאחיזה שלו. משום מקום הוא ריסק את השפתיים שלו עליי, ניסיתי להתנגד אבל לא יכולתי, ההשפעה שלו עליי היא חזקה. הנשיקה הייתה עוצמתית, שתינו רצינו בה כל כך אבל לא ידענו עד כמה. הוא התהפך כך שהוא מעליי ואני למטה, כל מה שמפריד בייננו זה היידים שלו שמחזיקות אותו מצדדי הגוף שלי, השפתיים שלנו התמזגו בצורה מושלמת.
"שון אני..." "את לא יכולה ללכת" שכבתי שם חסרת עונים, לא יודעת מה לעשות. "בבקשה" הוא אמר כמעט מתחנן, מסתכל לי בעיניים. הסתכלתי על השפתיים שלו, הן היו אדומות ונפוחות מהנשיקה, מתאפקת שלא לנשק אותן. נאנחתי, שחררתי את עצמי וחיברתי את השפתיים שלי אל שלו. התנתקנו אחד מהשנייה והסתכלנו אחד אל השנייה נושמים נשימת רווחה ששניינו לא ידענו שהחזקנו אותה כל כך הרבה זמן.
"אז אני מניח שאת נשארת" הוא התיישב "זה לא שיש לי ברירה" אמרתי והוא חיבק אותי, "זה לא אומר שסלחתי לך" נתתי לראש שלי ליפול על החזה שלו "על מה?" , "שגרמת לי להתאהב בך" לחשתי והוא נתן לי נשיקה על הראש
"הגענו" שמענו מישהו אומר מבעד לווילון.
YOU ARE READING
long short story ~ Shawn Mendes
Historia Cortaאני כותבת סיפורים די קצרים, בעלי 4-10 פרקים, אבל זה תלוי בי, אם הסיפור לא זורם לי או שאני מתחילה אחד חדש וזה תלוי גם בכן, אם אתן רוצות שאני אמשיך או אסיים סיפור אז תגידו לי מה אתן חושבות.
