אתם יודעים איך זה הולך, השיר יושמע רק כשכתוב שהוא מושמע.
וחוץ מזה, הפירוש של הספרדית יהיה בסוף הפרק.
השיר: i put a spell on you.
עדיין נ.מ. איזבל:
"תשתקי," לחשתי, "לפני שאני אשתיק אותך."
"איזבל!" ויטוריו גער בי, מצחו מכווץ, נראה מדהים גם כשהוא שוכב פרקדן מתחתי.
"אוי, תסתום כבר," אמרתי לו בחצי חיוך.
"תעשה לי טובה ויטוריו,"פתחה לילית ואמרה, כשראתה אותו מהנהן, היא אמרה לו, מנידה בראשה, "ששש, אל תתערב בעניינים שביני ובין הבת שלי."
ראיתי אותה מביטה בו במבט אוהב, צמצמתי עיניים, ולרגע רציתי ללחוש עליה את כישוף העיוורון.
היא הביטה בי ואמרה, " את לא תעזי."
חייכתי וחשבתי, את בטוחה???
"כן, אני בטוחה," היא ענתה לי.
צמצמתי עיניים ולחשתי, "צאי לי לעזאזל מהראש!!!" בשיניים חשוקות ואז לחשתי, "*sal."
"איזבל!!!" היא צרחה.
אבל כבר היה מאוחר מדי, הוצאתי אותה מהמוח שלי בכוח הכישוף שלי. חייכתי חיוך מרוצה ואמרתי לה כשמשכתי בכתפיים, "זהו! עכשיו כבר לא תוכלי להיכנס לי למוח, אלא אם כן אני אסיר את הכישוף." עצרתי לרגע ואחר כך המשכתי, החיוך שעל פני מתרחב, חושף את שיניי ובמיוחד את הניבים הלבנים שלי "ואני לא מסירה אותו. אין סיכוי ביקום. נקודה."
לילית החלה להתעצבן, גורמת לי להתחיל לצחוק מהנאה. היא אמרה כאילו מזמרת, "איזבל," עצרה לשניה, צימצמה את עיניה, מחייכת חיוך שטני והמשיכה, "abierto," ניסתה את כישוף הפתיחה.
"לא יעזור לך."
**"abierto," ניסתה שוב.
"תנסי כמה שבא לך," צחקקתי. "אה אה אה," הוספתי מנידה בראשי ומחקה את התנועה עם האצבע המורה. "לא יעזור לך."
"תסירי את הכישוף," ניסתה לצוות עליי, כשהבינה שאני צודקת, שהיא לא תוכל לפתוח את המוח שלי בלי רשותי.
"לא," אמרתי לה, בעוד הרמתי את כתפיי.
"תסירי את הכישוף."
"לא."
"תסירי את הכישוף. מיד." היא צעקה בעוד אני רק לוחשת ולוחשת.
"לילית," ויטוריו ניסה להזהיר אותה, אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע.
"שתוק!!!" היא צרחה עליו.
"אל תצעקי על ויטוריו." לחשתי לה הכי הכי בשקט, מתכוננת לתקוף אותה, וקופצת.
YOU ARE READING
ניבים לבנים
Romanceקרדיט לכריכה המדהימה שלי, מגיע ל - @booksound המתוקה!!! ספר ראשון בטרילוגיית הניבים! העולם הזה שבני האנוש מתכחשים אליו וקוראים לו "עולם הפנטזיה" קיים. יש כל כך הרבה עולמות, אגדות שהם לא מודעים אליהם, כאלו שבעצם אמיתיות... כן, ביקום ישנם אנשי זאב, ו...
