פרק 12 - אוהבת, לא אוהבת? אוהבת!!!

132 16 1
                                    

אתם יודעים כבר איך זה הולך:

*שיר, אם יש רק כשכתוב להפעיל.

*התרגומים בסוף.

השיר הפעם: love me like you do, מתוך: חמישים גוונים של אפור.

נ.מ. איזבל:

"את רוצה להגיד לי שאת כבר בהריון?" דרש ממני תשובה.

הרמתי כתף ואמרתי בטון מתנצל, "כן."

"מה זאת אומרת, כן? איך את יכולה להיות כל כך בטוחה בזה?" המשיך להפציץ אותי בשאלות.

"ואוו, תירגע! לא אוכל לענות לך אפילו על שאלה אחת אם תמשיך בקצב הזה..." קטעתי אותו בחדות.

"טוב, אז תעני לי רק על שאלה אחת," ביקש, כשהנהנתי המשיך, "את בטוחה? במאה אחוז? שאת הרה?"

"רק בגלל שאני יודעת שלא התכוונת לשאול את השאלה הזאת כאילו היא שלוש שאלות שונות, אענה לך עליה. כן, אני בטוחה שאני הרה. ששש," עשיתי לו עם האצבע המורה שלי על שפתיו. " תן לי לסיים," ליטפתי את שפתיו עם אצבעותיי גורמת לו לפתוח אותן קמעה, אחר כך להכניס את הקמיצה שלי אל תוך פיו בשאיבה חזקה ולנגוס באצבע, גורם לי בתורי לגנוח מהנאה, ולנסות לזוז בחיקו, בהצלחה מפתיעה... כי הוא שחרר את אחיזתו החזקה בי. לכן, הצלחתי להתחכך לו בזין, בהרגשה שעוד מעט אני גומרת, מיהרתי לסיים את המשפט שלי, לפני שאאבד את חוט המחשבה, "אני יודעת שאני הרה, מכיוון שהתעלפתי ואז עלה לי החום."

"אז אם זה היה קורה בסדר הפוך או שלא היה קורה בכלל?" הוא התעקש להבהיר, לפני שנחזור להנאות גופניות.

"אז לא הייתי בהריון!" הכרזתי בקול צרוד מאוד, מרוב התשוקה שזרמה בעורקיי.

"טוב," אמר ואז הרים אותי והושיב אותי בחזרה עליו, כשראש הזין שלו כבר בתוכי.

"אוה," קראתי באקסטזה ועצמתי עיניים, מטה ראשי אחורה. "עוד," דרשתי.

"לא כל כך מהר," מיד פקחתי אותן, וזקפתי את ראשי על מנת להביט בעיניו, הן היו רציניות ונחושות.

הרכנתי את ראשי בתבוסה, "פשוט תשאל כבר!" דרשתי ממנו בעוד זקפתי את ראשי ואת גבי.

"אני רוצה לשמוע אותך אומרת את המילים ההן," דרש בלחישה חרישית.

"איזה מילים?" שאלתי אותו, מרגישה את ראשי כבר כואב מרוב שמצחי מקומט בחוזקה, אז ניסיתי לעסות את רקותיי.

אבל הוא תפס לי בידיים, מכריח אותי להביט בעיניו ואמר, "את יודעת לאיזה מילים אני מתכוון," סיים עם מבט כאוב, שמיד גרם לי להבין על מה הוא מדבר.

"על האהבה?" שאלתי בחשש.

הוא לא אמר מילה, רק הנהן פעם אחת, בעודו חושב, בבקשה, בבקשה, בבקשה תגידי שאת אוהבת אותי.

ניבים לבניםWhere stories live. Discover now