החיים ללא ליה

כוח זה שם המשחק .12.

״שומע אני גם יכול לבוא״ תומר אמר לדניאל בפשטות תוך כדי שהסתכל עליי בחיוך
״אמ..מה שתרצה״ דניאל כיווץ את פניו וגירד בעורפו כי כיווה שיגיד לא
״הו,אוקיי..מתי?״ תומר המשיך
״בשעה השישית״ ענה מיד אחרי שהסתכל על מערכת השעות
״תסמס לי איפה תהייה״ ענה וחייך קלות
הצלצול הושמע ברחבי בית הספר וכולם החלו להיכנס לכיתות..
״את בואי לפה״ דניאל אמר ותפס בידי
״אני אאחר..״ ניסיתי להתחמק ולנסות להשתחרר מאחיזתו שגרמה לי לכאב קל
״כולה שיעור..תירגעי״ אמר ומשך אותי אליו
״השיעור של גב.לוי..זה לא כולה..״ עניתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו
״את יודעת..את הסקס הכי טוב שהיה לי״ ׳לחש׳ לי באוזן
צחקתי, ״איזה כבוד״ המשכתי בציניות וגלגלתי עיניים
״די נו..רציני״ אמר וידיו שהיו על מותניי החלו לרדת לכוון ישבני
״לאן את רוצה לנסוע?״ שאל וחייך קלות
״אולי נבריז ביום אחר?״ מלמלתי והסטתי את מבטי לכיוון החצר האחורית
״לא.היום.״ קבע והתקרב עוד יותר
לא עברו חמש שניות והוא נישק אותי,בדיוק כמו שזה נשמע..ואני כמו מטומטמת מצאתי את עצמי בסיטואציה הכי דפוקה שיש..יופי.
-
״אז מה קורה?״ קיבלתי הודעה מאלון
״כרגיל,כלום״ עניתי והחבאתי את הטלפון בין דפי הספר העבה כך שהמורה לא תשים לב
זמזום קל נשמע לאחר כמה שניות- ״אז תעשי משהו״ ענה, ״כמו מה?״ המשכתי בזמן שניסיתי להסתיר את הטלפון בין הספרים
״תפעילי את הראש שלך״ ענה לאחר כמה דקות,כנראה מעצבים
״אתה יודע..זה קשה לעשות משהו מבלי שיחשדו״ עניתי עם שגיאות כתיב קלות כי מיהרתי לכתוב
״אין לנו זמן.״ אמר והתנתק
את שאר השיעור העברתי במחשבות על איך אני יכולה לשפר ולעזור להם עם המקרה,אך לא עלה לי כלום לראש..רק כעסתי על עצמי שלקחתי בזה חלק
״אנני!״ צעקתי של המורה קטעה אותי מלהמשיך לשקוע במחשבותי
״אה?״ עניתי
״הקשבת למה שהסברתי??״ המשיכה והניחה את הספר הביולוגיה בצד וסידרה את משקפייה
״ברור שהקשבתי״ עניתי בביטחון והסתכלתי במחברת שהייתה ריקה בנושא שלימדה בשעה האחרונה
״אז תסבירי לי מה זה הוֹמֵאוֹסְטָזִיס״ ענתה והסתירה את ההגדרה שהייתה כתובה על הלוח
״אמ..זה..אה..זה מצב בו הגוף מתאזן בעקבות שינויים חיצוניים?״ מלמלתי
״בסדר״ ענתה והמשיכה ״בפם הבאה תקשיבי יותר״
  הנהנתי והוצאתי עיפרון כדי לכתוב אבל לא יכלתי להתרכז..מחשבותיי פיצצו את ראשי-והכל על אותה מפלצת שגרמה לילדה תמימה להתאבד באכזריות ואני..איך לעזעזל נכנסתי לזה..איך אני יכולה לתרום..

״סליחה..אפשר לשנייה את אנני?זה די דחוף וזה קשור למישהו מהמשפחה שלנו״ קולו של דניאל נשמע מהצד השני של הדלת הישנה,לבי החל לפעום בחוזקה והתפללי שהמורה תגיד לא..

״בטח,אנני-צריכים אותך״ ענתה המורה וחייכה קלות 

קמתי באיטיות בזמן שעינו השמאלית מביטה בי מבעד למשקוף הדלת,הלכתי במהירות..גופי החל להתחמם מבלי הכנה מוקמת.

״זריז,זה חומר למבחן״שיקרתי

״אני כל הזמן חושב עלייך״ אמר ותפס במותניי

״אז תפסיק״ עניתי בקור רוח

״אני לא יכול...אני רוצה אותך!״ענה להוט והתקרב אליי יותר ויותר

״מה אתה לומד עכשיו?״שאלתי והתסכלתי על השעה בטלפון

 ״סיימתי ללמוד...אני יכול ללכת אבל אני רוצה להישאר לראות אותך ולקחת אותך הביתה״ אמר בקול המזייף קול סקסי

״חכה לי כמה דקות וניסע לאנשהו״ אמרתי חדורת מטרה...אני הרי צריכה לקדם את החקירה

״טוב..אבל לא להרבה זמן..יש לי זימון היון..משהו קרה״ ענה והשפיל את מבטו כי זה עדיין כואב

״כן כן כן..נדבר על זה עוד מעט״ עניתי בזריזות בעודי מנסה להוריד את ידיו ממני

״תנשקי אותי״ ציווה וחיזק את אחיזתו

״הרגע אכלתי טונה״שיקרתי.. וסתמתי את פי 

״אויש נו..תפסיקי להיות קשה״ ענה והצמיד אותי לקיר במטרה לנשק אותי...בכוח

כמו אז..גם עכשיו לבי פעם בחוזקה..הרגשתי אותו מתפרץ מבית החזה,ככ כעסתי עליו..אני לא מבינה איך הוא יכול להמשיך להתנהג רגיל..איך הוא ממשיך לזיין ולצחוק בידיעה שהוא חשוד במקרה לא פשוט..איך לעזעזל הוא עושה את זה..?