ניבים לבנים

פרק 15 - אוף!!! התקיפות באות בסדרות!!!

אמרתי את מה שהייתי צריכה להגיד כבר לפני כן... אז... זהו!!!

אה, כן.... בתמונה למעלה לילית במלוא הדרה האלוהי.

נ.מ. ויטוריו:

איזה שלי צחקקה בהנאה וענתה, קולה הופך מעושן, "הוו, כן, זה מצליח לך מאוד."

"אוף ," אמרתי.

"מה קרה?" היא שאלה.

"תסתכלי מאחורייך..." ביקשתי ממנה, מבחין ביצור הבא לפניה.

"אל תגיד לי..." היא ביקשה.

"כן, היצור הבא הגיע והפעם זה קוסמת." אמרתי מריח אותה דרך החיבור שלי עם איזבל.

איך אתה יודע...? אה, הבנתי אין צורך בהסברים. אמרה לי כשהבינה לבדה איך.

"וגם אין צורך שתדברי איתו בלי קול, כאילו רק במחשבות, אני שומעת הכל גם בלי שתצטרכי." היא פתאום אמרה לאיזבל.

היא הביטה בה בשקט, בוחנת את שפת גופה, הבינה שהיא צודקת אז אמרה לי, בקול, הפעם... "אני מניחה שהפעם אין סיכוי לעזרה ממך. אבל אל תדאג לי, אני הרבה יותר חזקה ממנה, לא משנה מה היא תעשה לי."

"אנחנו נראה בנוגע לזה." היא התכופפה לעמדת מוצא, מחזיקה את השרביט הסגול בידה. אז כמו משום מקום תקפה אותה עם הכישוף הראשון שלה, בועות סבון, הבטנו בהן בכיווץ מצח, עד שלפתע הרחתי את החומר שממנו הן עשויות... "אוי שיט," צרחתי אל איזבל, "תיזהרי, הבועות האלה חומציות."

אבל זה כבר היה מאוחר מדי, הן כבר הגיעו אל איזבל מתפוצצות על עור פניה. "אאוץ', את תשלמי על זה." איזבל אמרה דרך שיניים חשוקות, מנקה את החומצה בידה השורפת, מכיוון שגם היא ספגה את החומצה מהפיצוצים. היא מיד אמרה, "modo  original," הפכה למלאכית בחזרה, דבר שנראה לי מוזר, בהתחלה, בפעם הראשונה שראיתי אותה עושה את זה עם אבא שלי.

אחר כך, כשהיא כבר הייתה לא נראית, הלכה אל מאחורי הקוסמת, תפסה אותה בגרון ולחצה, חוסמת לה את דרכי הנשימה, בעודה ממלמלת, "visible," הופכת לנראית שוב.

לאחר מכן, כשהקוסמת הפילה את השרביט שלה על מנת לנסות ולהוריד את ידה של איזבל מעל  צווארה, איזה שלי בחוכמתה כי רבה,  דרכה על אבן החן שעל השרביט, יודעת טוב  מאוד שללא אבן החן, השרביט לא שווה כלום וכך גם הקוסמת.

האבן נשברה מרוב הכוח שהיה בדריכה, גורמת לקוסמת להתמוטט על הרצפה באפיסת כוחות, אז חייכה איזבל,  עמדה מעליה תפסה בשערה מפנה את ראשה הצידה, חושפת את צווארה לניביה השלופים של איזבל. אחרך כך שאפה נשימה עמוקה, טועמת את האוויר, אומרת לעצמה, טעם הדם שלה יהיה חמוץ, אבל לא אכפת לי. אז פנתה אל הקוסמת, מביטה בעיניה ואמרה לה, "אמרתי לך שתשלמי על זה," כשסיימה את המילה האחרונה, פתחה את פיה רחב כל כך, כאילו היא הולכת לבלוע את גופתה של הקוסמת בשלמותה, תפסה לה את הראש, סגרה עליו את פיה, מורידה את ראשה של קוסמת בשלמותו וירקה אותו החוצה, "בלעע, שערות," אמרה, לאחר מכן, כשהקוסמת התחילה להתמוסס, התרחקה מהגופה כרותת הראש, כמו מאש, בגלל שהחומצה כבר החלה ליצור חור באדמה, נספגת אל הלבנים, שמתחת לרגליה של איזה שלי.