Petal Guns

דניאל

02:34, שיקגו, 13 מעלות

אני יושבת על גג של בניין גבוה, ישן ונטוש באמצע העיר, ממש על הקצה שלו ומסתכלת קדימה. הרוח נושבת בעדינות, מזיזה כמה שיערות על ראשי הגלי וגורמת לרעד בעמוד השדרה שלי. אני מהדקת את הז׳קט שלי ונאנחת, בוהה בעיר השקטה ובאורות שמבעירים אותה. מכאן היא נראת איכשהו יפה ומנחמת. 

הייתי צריכה ללכת לישון כבר מזמן, יש לי לימודים בעוד כמה שעות אבל אני פשוט לא מסוגלת להישאר בין ארבע הקירות של החדר שלי יותר. המבט שלי צונח לחיקי, שם מונח האקדח שלי - מבריק קר וטעון. ׳ איך התגלגלתי לחיים האלו? אני כמעט ולא זוכרת מה גרם לי להפוך למה שאני עכשיו.׳ 

תוך כדי שהמחשבה עוברת בראשי, פלאשבק לא רצוני מופיע ומזכיר לי אלכס צעירה מאוד, מפוחדת מאוד וכועסת מאוד. הבכי התמידי קופץ לראשי ומתחלף בסיקוונס של אימונים הנגמרים במבט הרצחני שאני בחיים לא אשכח.  אני לוקחת נשימה עמוקה ומשכיחה ממני את העבר שלי. צליל הודעה מטריד מחזיר אותי להווה ואני מוציאה את הפלאפון מהכיס, הודעה נוספת מריצ׳רד מרצדת על המסך. ׳תרדי משם.׳ כתוב על המסך הבוהק. אני שולחת לו סלפי עם האצבע האמצעית על הפירסינג בלשון שלי ומכבה את הפלאפון. בגלגול עיניים אני קמה, מחליקה את האקדח לכיס האחורי ויורדת בריצה קלה את כל המדרגות המלוכלכות והנטושות של הבניין עד שאני יוצאת ממנו ופונה לרחוב. 

 ״מה לעזאזל את עושה שם כל כך הרבה זמן כל פעם מחדש?״ ריצ׳רד ממהר ללכת אחרי בגב זקוף ומבט מתנשא ״את יודעת שיכולים לראות אותך נכנסת לשם נכון?״ הוא ממשיך. אני מגבירה קצב הליכה אבל לא נראה שזה מזיז לו יותר מידי. לעזאזל עם רגליים קצרות. ״הבוס לא אוהב את זה. את חושפת את עצמך ועוד בשכונה שלהם.״הוא מדגיש את המילה שלהם בחצי לחישה ואני נוחרת בבוז ונעצרת בפתאומיות, מסתובבת אליו. הוא נעצר במהירות וכמעט מועד מעליי. ״מה?״ הוא מרים אליי גבה ומשלב ידיים. לריצ׳רד יש עיניים חומות קשות, שיער בלונדיני רך וסנטר מרובעת ונוקשה, סך הכל חתיך אבל ככה חתיך ככה קוץ בתחת. ״ריצ׳ יקירי, מעניין לי את התחת מה הבוס אוהב או לא אוהב. אני אמשיך להגיע לכאן. מוזמן להודיע לו את זה.״ אני מסתובבת להמשיך ללכת ואז מסובבת את הראש בחיוך הכי ציני שיכולתי להוציא ממני ויורה לעברו מבט מחויך ועצבני בו זמנית ״ותגיד לו שיפסיק לשלוח לי בייביסיטר.״ אני ממשיכה ללכת ופונה לרחוב צר, למזלי הוא לא עוקב אחריי. האופנוע השחור והיפה שלי מחכה לי בדיוק איפה שהחנתי אותו, בין כמה פחי רחוב בחושך. אני עולה עליו ונוסעת הביתה.

אחרי מקלחת מהירה וכוס מים אני נופלת על המיטה בחריקה ונרדמת במהירות, חולמת על אופנועים, ריצ׳רדים מעצבנים, מבחנים ועלי כותרת לבנים מוכתמים דם.