קוראים לי מעיין,
ואני ישראלית.
אני ישראלית כי אני מדברת עברית,
אני ישראלית כי יד לי שיער חום, קצת נמשים, ואני אף פעם לא נשרפת.
אני ישראלית כי ההורים שלי החליטו ללדת אותי כאן,
ולמרות שאז לא היתה לי מספיק אינטיליגנציה כדי לגבש דעה, עמדה, או רצון, עכשיו הארץ היא כבר הבחירה שלי.
אני ישראלית כי אני מקללת בממוצע פעם בשני משפטים למרות שאני חנונית צהובה.
אני ישראלית כי אני מבינה את המורשת שלי ומתווכחת עליה גם אם זה קצת נוגד את הדעה שלי.
אני ישראלית כי אני אוהבת ללמוד את הארץ שלי דרך הרגליים ואני ישראלית כי אני אוהבת להיות ישראלית.
אני ישראלית בכל נים מנימי גופי ואני ישראלית יותר מכל אוהד מכבי חיפה תימני שיעזוב לניו יורק בשביל הכסף. למרות שלו כולם יקראו jew וישנאו, ולי עם העיניים הירוקת, המבטא המזוייף והנימוסים, פחות סביר שזה יקרה.
קוראים לי מעיין, ופעם רציתי לעזוב כדי לקבל הזדמנות.
אבל אני כל כך ישראלית שהמחשבה כבר ברחה לי מהראש, נשרפה מהפתיל הקצר.
