להתאהב באוייב

הקדמה

‏אין מילים לתאר איך השנה האחרונה שינתה אותי. אחרי תקופה ארוכה שהכרתי אותם בצורה אחרת, עכשיו אני מכיר אותם בצורה שונה. ‏כמובן אני מדבר על  הלבטרונים. ‏ ‏כן אותם פליטים שנמצאים בכדור הארץ שלנו. הם אומנם מעולם אחר אבל הם חיים ונושמים בדיוק כמונו. יש להם רגליים יש להם ראש ופה בדיוק כמונו וכן הדבר  שהכי מפליא אותי זה שיש להם לב. הלבטרונים . לא יצא לי להכיר לבטרון באופן אישי. הלבטרונים היחידים שהיה לי איזה שהוא קשר איתם הם היו אסירים בבית הסוהר לפושעי לבטרון ששירתתי בו בתקופת הצבא שלי. רוב הלבטרונים אינם יכולים לחיות בדו קיום. למרות שהם חיים בכדור הארץ שלנו. הם הולכים בדרך של שליט הלבטרונים שלהם מימי קדם. הם רוצים לכבוש את כדור הארץ שלנו בני האדם לידיהם. ישנם אכן לבטרונים שחיים איתנו בדו קיום . יש להם ערים בחלקת בני האדם. הם מסתובבים חופשי בשטחי בני האדם והם חיים כאל בן אדם. אבל למרות כל היכולת לדו קיום דרך החיים שלהם מבוססת על פי תפיסת החיים של הלבטרונים מימי קדם. הרצון שכדור הארץ לבסוף יהיה שייך רק ללבטרונים. למרות שהלבטרונים במראה החיצוני שלהם נראים בדיוק כמונו, יש להם דרך חיים שונה משלנו. הם חיים מאות שנים אחורה מבני האדם. הם מתלבשים שונה מאיתנו כל אחד חי בתוך חיו של השני. לבטרון לא יוכל לחיות בדרך חיים שונה מלבטרון אחר. כל הלבטרונים מתוארים כאנשים שחושבים אותו דבר. עם אותם רגשות. עם אותם רצונות והמטרה העיקרית שלהם זה להקים משפחה למצוא אישה ולהוליד כמה שיותר צאצאים לבטרונים על כדור הארץ שלנו.. כל התפיסה הזאת על הלבטרונים השתנתה כאשר התאהבתי בלבטרון אחד. גיליתי שאכן הם יכולים להרגיש אחרת. גיליתי שהם כן יכולים להתאהב ולא לראות את העולם עם סדר חיים קבוע. לבטרון לא אמור להתאהב בבן אדם אבל מה שבטוח שהוא הכי לא אמור זה להתאהב בבן אדם זכר.