שתהיה לכם קריאה מהנה:)
***
לוי
אמן, תיפול עליי מזוודה עם מיליון דולר...
שלחתי מבט מהיר לתקרת המתנס בתקווה שהמשאלה שלי תתגשם. בכל זאת הייתי חייב לנסות. לפני רגע חשבתי עליה ובשנייה לאחר מכן, היא הופיעה. אמרתי לעצמי שהייתי חייב לנסות למקרה ומזוודה אכן תיפול על ראשי משום מקום, וכשזה לא קרה, מצאתי את עצמי נאנח בתסכול טוטאלי. לקחתי נשימה עמוקה וניערתי את ראשי בתנועה חדה, בזמן שהתבוננתי בה מתקדמת אליי.
"מי זאת החננה הזאת...?" נחר אורן, דבר שגרם לי להסיט את ראשי לעברו. הוא התקדם אליי והתבונן בה צועדת לקראתינו. "מה יש למישהי כמותה לחפש במקום הזה, אחי?"
"אולי היא רוצה להירשם לאיגרוף." משכתי בכתפיו למשמע הנחירה המגוחכת שלו. מבטה עצר על אורן המצחקק, לפני שהיא חזרה להתבונן בי. רגליה נושאות אותה אליי ועיניה חולפות בזהירות רבה ביני לבין אורן. היא נשכה את שפתה התחתונה, דבר שגרם לי לנשוף בקוצר רוח.
היא עצרה מטר ממני ולקחה נשימה רוטטת פנימה, "אממ... היי." קולה השקט מלמל ואילו היא ניסתה לחייך. עיניה חזרו והתרכזו על אפי, לפני שהיא שלחה חיוך זהיר אל אורן המופתע. יכולתי לראות את הקושי שלה לשמור על קשר עין ותהיתי, למה היא התנהגה כך.
"שלום." שמעתי את קולו המבולבל של אורן, "אממ... אפשר לעזור לך - אה, רגע..." הוא נשף והוסיף בקולו הלועג, "אתם מכירים, כאילו?" יכולתי לראות את מבטו הציני חולף ביני לבינה וחיוכו הולך ומתרחב אל אוזניו, בן-זונה מעצבן.
"אממ..." היא החלה, "אני-"
"לא." קטעתי אותה. מבטה התעגל בחוסר הבנה למשמע דבריי. היא החמיצה את פניה מבעד למצמוצים המהירים שלה. יכולתי לראות את חוסר הנוחות שהתנוססה על פניה והמבוכה שהשתקפה בעיניה. אינעל העולם, למה אמרתי את זה בכלל? היא ליקקה את שפתיה בנשיכה חזקה ונשמה נשיפות רוטטות פנימה.
"אז..." חזר אורן והתרכז בה, "הכל בסדר... אפשר לעזור לך?"
היא השתתקה. מבטה דבוק על רגליה ועקבותיה מתופפות בקוצר רוח. היא עצמה את עיניה ויכול לראות את אצבעותיה מתופפות על ירכה כמה פעמים. היא לקחה כמה נשימות עמוקות ושיחררה הכל בנשיפה אחת. עיניה חזרו וניסו להתרכז בנו, בשנינו.
יכולתי להרגיש את חוסר הנוחות שלה חולף על פני עורי ומצמרר אותי בחוסר שליטה. הרגשתי, כאילו שהייתי האחד שהובך ולא היא. הבושה שלי עלתה וחנקה את גרוני, לפני שכיחכחתי והמתנתי לדבריה הבאים. התחושות המוזרות האלו לא היו מובנות לי בכלל, בכל זאת אני לא הכרתי אותה ולא ידעתי מי היא.
"אממ..." היא בלעה רוק וציחקקה קלות, "אממ... ל-לא... זאת אומרת, לא... אממ... אנחנו לא מכירים..." היא ניערה את ראשה בתנועה חדה, לפני שחזרה ונתנה כמה צעדים אחורה. "א-אבל תו-תודה על הע-עזרה..."
YOU ARE READING
תצבע אותי בכל צבעי הרגש | ספר 1
Romanceספר 1 בסדרת "ילדי הרחוב של בת-ים" כל חייה, אודה ציירה את אותו הדבר. אותו הים הכחול, אותו האופק הרחוק, אותם הפרחים ואפילו את אותם הבתים והנופים העירוניים. כל ציור נצבע על ידיה באותם הצבעים ובאותו הרגש, עד שכמובן היא פוגשת אותו. ביום בו אודה פוגשת את...
