𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 16

נקודת מבט סקאר:

"שמאלה ומהר למטה!" ג'ק צרח לי פקודות בזמן שעיניי מכוסות והוא מוביל אותי במסלול האתגרים הכי קשה שהוא בנה אי פעם לפי טענתו.

"למעלה וזהו!" צעק שוב ועשיתי כפי שאמר ושסיימתי הורדתי מהר את כיסוי העיניים וראיתי מסלול באורך כל הרחוב שלי.

איך הבית שלו כל כך גדול?

"זה היה די טוב." הוא אמר מסתכל על שעונו.

"די טוב? עשיתי את זה ממש טוב ואפילו מעולה ויש סיכוי שגם שברתי את השיא של כולם פה." אמרתי מצביעה על המסלול הגדול.

"את במקום השני." הוא אמר באדישות גמורה.

איפה האנרגיות בורר עולם התחתון?

"ומי זה המפגר שהשיג אותי בכמה מאיות שניות?" שאלתי בציניות.

תוך שנייה הוא היה קרוב אליי והחזיק בג'קט שלי.

"הוא עומד ממש מולך, ואם תדברי שוב בזלזול כזה, את לא תדברי יותר." הוא לחש לאוזניי באיום.

"רוצה עוד סיבוב, בלרינה?" שאלתי מורידה אותו ממני ומאגרפת את ידיי.

לא יזיק לי להכות מישהו היום.

"תרגיעי כבר את ההתלהבות שלך! השבוע חופש שנתתי לך לא עשה לך טוב אני רואה." אמר משתיק אותי בצעקה.

החופש הזה עשה לי טוב אבל החופש הזה בגללך חתיכת פוץ מסריח ומפונק שכמותך.

"בוס, תפתח את המחשב, יש שם סרטון בשבילך." אחד השומרים נכנס לתוך חדר האימונים הענקי שאי אפשר לתאר את גודלו.

ג'ק פתח את מחשבו ונכנס לקובץ ששלחו לו.

זה צולם בסמטה במיאמי ויש שם שבעה אנשים.

אחד בצד אחד ושש אחרים בצד השני, זה נראה כמו חיסול.

האדם שהיה בצד האחד התחיל להתנפל על אחד מהשבעה וקטל אחד אחרי השני אחרי כמה דקות כולם כבר מתים.

פתאום שמעו צרחה של ילדה ואז ראו את הילדה שנראת בגיל עשר בערך והיא הייתה עם אמא שלה.

האמא הוציאה את הטלפון מהר מהכיס כנראה להתקשר למשטרה.

ובום.

האדם ירה בילדה ובאמא.

דפקתי צרחה מההלם, הייתה שם ילדה!

"הוא טוב." שמעתי את ג'ק ממלמל.

ואז הוא הוריד את המסיכה שלו.

זאת אישה.

היא נראת צעירה משהו כמו בתחילת שנות העשרים לחייה.

"שלום לך ג'ק אריסטו, אני מכונת מלאך המוות, ואשמח לעבוד אצלך, נתראה." היא עשתה ביי למצלמה והסרטון נגמר.

"היא משוגעת." אמרתי ישר והצבעתי על המחשב המכובה.

"היא טובה." הוא אמר בגיחוך לתגובה שלי.

"היא רצחה ילדה בת עשר! ואמא! איפה הלב שלה?" צעקתי עליו מחורפנת מהתגובה שלו.

"דבר ראשון תורידי את הטון, ודבר שני זה מעולה.

לא צריך להיות לה לב, היא רוצחת, גם את רוצחת אז גם לך לא צריך להיות לב." הוא אמר בתחכום.

"אני רוצחת רק אנשים שצריכים להיות מתים ושעשו מעשים נוראים שאין עליהם מחילה." אני אומרת בביטחון.

"אתה והמפגרת רוצחים את כל מי שמפריע לכם לעין, וזה לא מוסרי!" אמרתי בעצבים.

"אני הולכת, חם לי." אמרתי מתחילה לאסוף את דבריי מהשולחן.

"אז תורידי את הג'קט, חם היום וגם כל היום התאמנת, את תמיד עם בגדים ארוכים, את נזירה או משהו?" הוא שאל באדישות מתעסק במחשב שלו.

"זה לא עיניינך." אמרתי לוקחת את התיק שלי שלי ביד שלי.

"האימון לא נגמר, וזה כן עינייני." הוא אמר מושך בידיי, ניסיתי להתנגד לו ואז התחלנו סוג של מלחמה קטנטונת ופתאום ראיתי שהג'קט שלי לא עליי.

הוא עשה לי את זה רק כדי להסיח את דעתי כדי שיוריד לי את הג'קט.

שיט.

הצלקות.

"איך זה קרה לעזעזאל?" הוא שאל וזה הפעם הראשונה שראיתי אותו המום ככה.

הוא ראה את הצלקות של הגב, הצלקות הכי גרועות, של הסכינים והשוטים.

הרמתי את הג'קט שלי ומיהרתי לשים אותו עליי.

"אני לא חוזרת לפה יותר. לא אכפת לי מה כריס אמר. אתה פשוט מפלצת. לך תעסיק את מלאך המוות." אמרתי ורצתי משם.

אוווווו פרק שאני פשוט חולה עליו.

תקשיבו הבנתי שאני ממש שונאת מטרות אז בואו נעשה את זה קל.

בחייתכם תצביעו.

מקווה שאהבתם תהנו💗