מצאתי אהבה ?

פרק 28

"סוף סוף" מאי צעקה בחוזקה
"חיכיתי שהשנה הזאת תסתיים, אין לי כוחות יותר" המשיכה. זה נכון השנה הסתיימה, בחודשיים האחרונים לא רק הקיץ הגיע גם הבגרויות ועזרנו אחד לשני כמה שאפשר אם לעשות שטויות מצידם של בן ודניאל זה נחשב ללמוד
"זה לא היה כזה נורא" אמרתי
"לך ולדרק אולי, קרענו את החיים בשביל להוציא ציון סביר" אמר
"למרות שנתתי לכם סיכומים של החומר ?" שאלתי
"למרות זה, בגרויות זה לא קל, וזה היו רק שתי בגרויות" נאנח
"שנה הבאה זה י'א, יותר קושי אבל אני אעזור כמה שאני אוכל" אמרתי
"עזבו את זה עכשיו, מחר אין לימודים שזה אומר שאנחנו יוצאים" מדי אמרה בן ומאי ישר היו בעד, דניאל, טוב הוא ילך לכל מקום שמדיסון נמצאת בו ודרק...
"את באה איתנו נכון ?" בדיוק דרק אמר
"את חייבת לבוא ג'וני !"אמרה מאי בדרישה
"היא צודקת, לא יהיה כיף בלעדיך" דניאל אמר והנהנתי לשלילה
"אני מצטערת, אני נוסעת" אמרתי
"לאן? מתי ? למה לא אמרת לי ?" דרק שאל ואחריו הגיעו שאלות ממאי,בן ,דניאל וכמובן מדיסון
"אתמול אמא שלי חזרה וגם אבא שלי, הם אמרו שרוב הסיכויים שגם השנה הזאת הם לרוב לא יהיו בבית אז הם לוקחים את ג'וש ואותי לטיול של כל החופש" הסברתי
"לאן בדיוק ?" הוא שאל שוב
"הולנד, ספרד, איטליה, וצרפת. אולי גם נלך לדוד שלי במילאנו אבל לא בטוח, יהיה נחמד אבל לא יהיה כיף בלעדיך"אמרתי והם הסתכלו עלי במבט מוזר, כשהבנתי מה אמרתי תיקנתי ישר
"בלעדיכם, התכוונתי בלעדיכם" אמרתי במהירות ודרק גיכך
"אז נפגוש אותך רק בתחילת השנה" מאי אמרה במבט עצוב
"אל תדאגי, אני אתקשר וברגע שאהיה בעיר אודיע לכם. מבטיחה" הורדתי את מבטה העצוב
"ואנחנו מבטיחים לשמור על דרק בזמן שלא תהיי פה" אמר בן
"תשתוק גם כן אתה" החטיף לו
"אני אחכה לך" אמר מביט בעיני. נסחפתי, בעיניים האלו, יש בהן משהו מיוחד.
"מתי את נוסעת?"מאי העירה אותי
"מה? אממ... היום בלילה" עניתי
"אירגנת מזוודה ?" דרק שאל ונהניתי
"תתקשרי אלי לפני שתסעי אוקי ?"שאל ונהניתי שוב. למען האמת היו בי שני ניגודים חזקים ביותר, מצד אחד ההורים שלי בקושי בבית, לעבוד בעינייני חוץ זה לא דבר קל ועד שיש להם חופש, אפשר לבלות ביחד אבל... היו לי כמה רעיונות לאן ללכת עם דרק, למשל ללכת לסרט או לבית קפה החדש ולאכול שם עוגה ביחד או אפילו סתם להסתובב עם כולם. היום עבר לי מאוד מהר, לצערי למרות שהתעודה שלי הייתה טובה עדיין משהו צבט.
הלכתי לבד הביתה היום, דרק היה עסוק. כשהגעתי אמא ישר קיבלה את פני עם חיוך, לא יכולתי שלא לחייך איתה, התקרבתי אליה ונתתי לה חיבוק גדול
"איפה אבא ?"שאלתי
"במטבחח~" קרא בקול, הלכתי למטבח וראיתי את אבא מכין לאכול עם ריח מוזר
"מה זה הריח הזה ?" ג'וש נעמד מאחורי
"מתי באת ?" שאלתי ונתתי לו חיבוק
"לפני שעה.. אבל לא ידעתי שזה קרה בזמן הזה"התכוון לאבא
"תזכיר לי מה אתה מכין ?" אמר ג'וש
"ניסית להכין פסטה ושניצלים" אמר מחייך והראה לנו את המחבת שהייתה שרופה כולה והיה נראה שבפנים היה פחם
"אולי נזמין המבורגר ?" שאלה אמא וכולנו הנהנו.
"עם צ'יפס" הוספתי
"וטבעות בצל אמר אחרי ג'וש
"וחייב עם זה קולה" אבא אמר. תוך כמה זמן והאוכל באמת הגיע, 4 המבורגרים גדולים ויפים עם מלא צ'יפס ולהיות בצל וכמובן שלא נשכח את הקולה. כמה שזה ישמע מוזר, זאת הייתה הארוחה הכי טובה שאכלתי.
"ג'וני קומי, יש לנו טיסה"קולה של אימי העיר אותי, תוך כמה דקות היינו לבושים ומוכנים לנסיעה והסכמתי לעצמי להירדם שוב. התעוררתי משנתי, השעה הייתה 4 לפנות בוקר ולפי מה שנראה אנחנו קרובים לשדה התעופה. אמא ואבא סידרו הכל, בין אם זה קשור לכרטיסים או משהו אחר. ישבתי בצד ושמעתי מוזיקה, הייתי כל כך עייפה שזה הדבר היחידי שהעיר אותיפתאום העינים שלי כוסו, הזזתי את היד מעל עיני,הסתובבתי אחורה וגיליתי שמאי ומדיסון מאחורי, הלכתי אליהן ונתתי להן חיבוק, הייתי בשוק.
"מה אתן עושות פה ?"שאלתי
"מה זאת אומרת ג'וני? אנחנו לא ניפגש עד סוף החופש אז באנו לראות אותך" הסבירה מאי
"וכמובן שהבאנו לך ממתקים לדרך" שמעתי קול מאחורי ואלו היו בן ודניאל עם שקית ענקית של גומי, חיבקתי גם אותם
"איך ידעתם שאני אוהבת גומי ?"שאלתי
"אני סיפרתי להם" שמעתי,הסתכלתי הצידה והוא הופיע עם שלט שהיה כתוב עליו " כבר מתגעגעים" מרחוק. רצתי אליו, הוא הזיז את השלט הצידה וקפצתי עליו.
"מה חשבת ? שאני אתן לך לנסוע בלי שתראי אותי פעם אחרונה ?" שאל ולא ידעתי מה לענות
"בואי אלי" אמר וקירב אותי אליו, החיבוק החם שלו... אני אתגעגע לזה.
"דרקק~, גם אני רוצה להתחבק עם ג'וני תזוז!" מאי התלוננה, חזרתי לקרקע ומאי החלה במתקפת החיבוקים
"רגע גם אני רוצה" אמר בן וחיבק אותי מצד שני, אחר כך כולנו היינו חיבוק אחד גדול
"אנחנו מפריעים ?" אמא שאלה החיוך והחיבוק נעלם
"אנחנו צריכים לעלות למטוס" אמרה והנהנתי. הם הלכו איתי עד המסילה, חיבוק אחרון מכל אחד עד שזה הגיע אליו
"אנחנו נדבר כל יום!" הצמיד את ראשו לראשי והבטיח, הנהנתי עשיתי שחום אחרון עם היד ועלינו למטוס, הולנד אנחנו באים. וכמו שהןבטח באמת כל יום דיברנו, בין אם זה היה בהולנד, איטליה או ספרד, בין אם זה היה בבוקר או בלילה. דיברנו כל יום וכמו שחשבתי שיקרה אבא החליט להרחיב את המסע הקטן שלנו, גם נסענו להוואי ולטורנטו, וכמובן שאיך אפשר בלי האיים הקריביים.
בצרפת אפילו אמא החליטה במשך 4 ימים שלא היה לנו מספיק זמן ביחד אז צריך לעשות שופינג מטורף כדי להחזיר את היחייסים הטובים או כמו שאני מכירה אותה, היא רצתה מידע על דרק ועלי. כמובן שגם בכל מקום שהייתי קניתי לכל אחד משהו קטן, בין אם זה איפור לבנות או שוקולד לבנים אפילו מחזיקי מפתחות ולא משנה כמה שאלתי ואמרתי,זה לא עניין אף אחד מהם, הם רק רצו אני אחזור. הטסעת לא ירדה מהאצבע שלי ומידיי פעם יצא לי לחשוב אם דרק עדיין עם הטבעת שלנו ובכל פעם שחשבתי על זה, דרק התקשר פייס טיים, והיה אפשר לראות את הטבעת על אצבעו. מאי סיפרה לי שדרק, בן ודניאל החליטו לעבוד בחופש במלצרות, היא ומדיסון גם אבל בעבודה אחרת, עם ילדים.
החופש שלי לאט לאט נגמר, עכשיו, עכשיו אני במילאנו, בבית הקיץ של דוד שלי ריידן, אח של אמא שלי הקטן, אנחנו כבר שבוע פה ויותר מי זה, אני ואמא קנינו עוד 2 מזוודות בגושל הכי גדול בגלל שלא היה לנו מקום לכל הדברים שקנינו,וקנינו. ישבתי במרפסת שנמצאת בקומה שלישית של בית הקיץ, אור השמש... עשה לי טוב
"ג'וני" אמא התקרבה אלי
"את נהנת?" שאלה כמו שמידיי פעם הייתה שואלת
"כן" עניתי
"אז למה את ככה ? זה בגלל דרק ?" שאלה והנהנתי
"הוא עובד. כבר יותר משבועיים שלא שמעתי ממנו כלום, ממאי ומדי עוד איכשהו יצא שדיברנו כמו אתמול בערב וגם עם בן ודניאל אבל איתו לא..." אמרתי
"שלא תביני לא נכון, אני מבינה בכל זאת הוא עובד אבל לפחות שתשלח לי הודעה שהכל בסדר או שתענה לפחות להודעות שלי. אני חוששת שקרה שם משהו עם מישהי ואף אחד לא מוכן לספר לי" שפכתי טת מחשבותיש רצות במוחי בלי הפסקה המספר הימים האחרונים
"ג'וני" אמא התקופפה אלי
"את לא צריכה לדאוג, כי הכל בסדר. גם כשאבא שלך עובד הוא בקושי מתקשר איתי כי הוא לחוץ בעבודה שלו, ואני בטוחה שזה גם העניין אל דרק. יש לי הרגשה שעוד מעט הכל יהיה טוב"  אמרה במבט שלא הצלחתי לפענח
"אנחנו הולכים לאכול,את רוצה לבוא איתנו ?"שאלה
"לא.. אני לא רעבה אבל תודה" אמרתי והם הלכו. כשחזרו הם הביאו איתם המבורגר צ'יפס וקולה כמו שאני אוהבת ויצא שבכלל שלהם לא יצא לאכול כי הם עשו שופינג בגלל אמא. אכלנו ביחד ואפילו אבא החליט לקנות לי שרשרת עם כוכבים עליה.
"ג'וניי~" היא צעקה את שמי
"תגעגענו אליך" אמרה מדי
"היי גם אנחנו פה" בן ודניאל אמרו ועשו לי שלום
"מזל שהמציאו את הפייס טיים אחרת היינו מתחרפנות שלא ראינו אותך" מאי אמרה
"את מחורפנות גם בלי זה" בן אמר וגיחכתי
"אז איך במילאנו ?" שאל בן
"אל תדאג הבאתי לך את מה שביקשת" אמרתי והוא היה נראה שכולו מאושר
"מה ביקשת ממנה ?" מאי שאלה
"הוא ביקש סט של וג'ל רחצה כי אצלנו זה יקר" אמרתי וצחקנו מי זה
"היי, תצחקו או לא זה הג'ל עם הריח הכי טוב שיש" אמר ועפה לו כרית לפנים
"תגידו... יש חדש מדרק ?" שאלתי והכל נעשה דממה
"הוא עובד קשה, בקושי יש לו זמן לעצמו אבל אל תדאגי הוא בסדר" הרגיעה אותי
"אנחנו שומרים אליו כמו שביקשת" אמר דניאל
"טוב אנחנו צריכים ללכת אז נתראה יותר מאוחר ביי~" אמרו וסגרנו את הטלפון.
"בוקר טוב" אמרתי למשפחה שישבה סביב השולחן לארוחת בוקר
"ג'וני היום הערב הבנים פה הולכים למשחק כדורגל אז אנחנו נהיה לבד" אמרה אמא וכך היה, רוב היום היה שקט ולקראת השעה 6 בערך אבא,בן וריידן היו בצבעי כחול אדום עם חולצות בצבעי אדום כחול, ישבנו בסלון, צחקנו על איך שאבא נראה עם צעיף המזל שלו ופתאום הייתה דפיקה בדלת
"אני אלך לפתוח" אמרתי, כשפתחתי את הדלת הוא עמד שם, לא ידעתי מה לעשות הייתי מבולבלת. מתי הוא הגיע ?
"לא התגעגעת?"  שאל ואני לא יכולתי לעצור את עצמי, קפצתי עליו בחיבוק ולא עזבתי
"איפה היית כל הזמן הזה ? למה לא ענית להודעות שלי ?" שאלתי
"כל החופש עבדתי בשביל להיות פה איתך, אמא שלך גם עזרה לי" אמר, הסתכלתי על אמא שהייתה מחוייכת
'לזה התכוונת שאמרת שעוד מעט הכל יהיה טוב' חשבתי בראשי
"אתם מסכימים לי לגנוב לכם אותה ?" שאל והם הנהנו, הוא תפס בידי
"רגע אבל אני עם פיג'מה" אמרתי אבל זה לא שינה לו והוביל אותי לגג של בית הקיץ שהי  כולו 6 קומות, על הגג עצמו היה מזרן עם כריות ושמיכה ומחאורי זה, איפה שהיה הכניסה והיציאה לגג היו מלא נירות וסלסלת פיקניק.
"אתה לא נורמאלי"אמרתי חד משמעתי
"כל עוד את אוהבת את לא נורמאלי הזה אז מה אכפת לו ?" אמר והכול היה מושלם תרתי משמע ! הוא הכין סנדוויצ'ים כאלה ותותים עם שוקולד, עוגה קטנה ועוד כמה דברים שהיו טעימים במיוחד. כל הערב דיברנן לא עצרנו לרגע, הוא סיפר לי כמה קשה הוא עבד כדי לחסוך את הנסיעה לבוא לפה וכמה שהיה לו קשה עם זה שהוא הכריח את עצמו לא לראות אותי בשביל ההפתעה הזו. הוא כל כך... ואוו פשוט וואו ואני לא מבינה איך זכיתי בזה, לגמרי לא יודעת. סיפרתי לו הכל, כל מה קרה בהולנד, בספרד ואפילו בהוואי ובאיים הקריביים ועוד הוא כעס וקינא באנשים היו איתי החוף כי הם לא ראות דבר כזה מושלם כמו, משהו שממש לא נכון אבל לא נורא. יצא מצב ושכבנו בתוך הסמיכות הנעימות, הייתי על חזהו ושמעתי את קול פעימות ליבו
"זה יפה אתה יודע ?"  אמרתי והוא לא הבין
"הצליל של הפעימות לב שלך, זה נראה לי הצליל שאני הכי אוהבת" אמרתי ולפתע פעימותיו החלו להלום מהר
"אתה בסדר ? זה פועם מהר"אמרתי דואגת
"הכל בסדר" אמר והחזיר אותי למקומי שהיה לי מקודם, עיני החלו להיעצם וכשהן מעצמו לגמרי הרגשתי את נשיקתו של דרק ונרדמתי.
"היי, קומי" שמעתי בקולו, פקחתי את עיני והדבר הראשון שראיתי זה את עיניו
"אני הולך להביא לנו לאכול ארוחת בוקר" אמר ונהניתי לחיוב. קמתי למצב ישיבה מקובלת עם השמיכות וראיתי את תחילתה של הזריחה. אחרי דקות דרק הגיע עם שקיות מנייר
"תראה איזה יפה זה" הצבעתי אל השמיים, תוך דקה הרגשתי אותו מאחורי מחבק אותי ככה נשארנו כמה זמן, כמובן שאכלנו את מה שדרק הביא לנו לאכול. אחרי כמה שעות דרק היה צריך לחזור אז נסעתי והייתי איתו בשדה התעופה עד שהוא טס.
בעוד כמה ימים אני אחזור לראות אותו שוב וגם את מאי, את מדיסון, בן ודניאל. אני מחכה כבר לראות אותם...

לקח לי כמה זמן לכתוב את הפרק הזה, לא הייתי בטוחה לגביו אז מקווה שיצא טוב
אוהבת 😍