סולאנגלו הנצר 2

״אוקי, אז התגנבתי לפה . מה זה משנה.״

נ.מ בן⚡️

״אד לך לישון. בבקתה ״ לחשתי לו.

הוא השיב לי בנחירה.
״חרחחרחרחחחחחחחחחחחחח״

״ואלדסססס״

״חחחחררררררררררררר״

אז , כרגע אני שוכב על אחת המיטות של המרפאה.

הווילון הכחול הכהה, מבודד אותי מהמיטות של רוי וניקו . (ומשאר המרפאה)

כבר 18:20 , לפי השעון שתלוי ליד המיטה שלי.
והגענו למחנה ב6 ומשהו בבוקר, לפי מה שוויל אמר לי.

מהרגע שבו נכנסתי למרפאה, אד לא זז ממני.
אפילו לא לשנייה, אפילו לא שוויל בדק אותי.
אפילו שהלכתי לשירותים הוא חיכה לי מחוץ לדלת, וכול שנייה שאל בצעקות אם אני בסדר.

עכשיו אד יושב על כיסא פלסטיק שהוא גרר מאיפשהו,
או יותר נכון הוא נמרח על כיסא פלסטיק שהוא גרר מאיפשהו,
ונוחר את נשמתו.

הוא נשמע כמו מקדחה.
לא סליחה.
כמו עשר מקדחות.

ועכשיו לא רק שהוא מפריע לי לישון , אני גם לא מצליח להעיר אותו.

אני לא יכול יותר מללחוש, ואני מרותק למיטה.
אם וויל יתפוס אותי קם, אני מת.

אפשר להגיד ש50% מהגוף שלי , עטוף בתחבושות ובמשחה רפואית.

כן עד כדי כך.
אבל אני חייב להגיד שזה מחמם לי את הלב , שהוא לא זז ממני.
אני כל כך אוהב אותו.

ואני יודע שאם זה היה הפוך גם אני לא הייתי זז ממנו.

״חררחרחרחחחחחחחחחחחחח״

״אד!״ צעקתי בקול הכי חזק שהצלחתי לגייס.
מה שהיה נשמע כמו לחישה קצת חזקה , שהמורה היה תופס בכיתה.

שיעול חזק עלה במעלה גרוני, עקב המאמץ.
התחושה הייתה כאילו הגרון שלי נשרף.

אד אפילו לא זז.
הסימן היחיד שהודיע שהוא חיים ,היה הנחירה שהוא החזיר לי.
״חחחחררררררררחחחחח״

בהיתי בו.
כן פשוט בהיתי בו.
מחכה שהוא יתעורר.

________________________________

(אחרי בערך שעה ⏰)

״אד!״ לחשתי/צעקתי אליו.
זה היה נשמע כמו 70% צרידות
30% קול.

אד חירחר לרגע, אבל אז חזר לנחירות הרגילות.

״חרחרחחחחרחחחחחחחחחח ״
אפילו ביותר חזק.

אני מרחם על רייצ'ל....
היא חיה איתו.
חדר ליד חדר!.

ועל עצמי.
אני מתכנן לישון איתו באותה המיטה בעתיד!.
איך אני אשרוד את זה?!?!.