מצאתי אהבה ?

פרק 29

השנה התחילה, בעצם היום זה היום הראשון ללימודים. חזרתי לפני שבוע ובמשך הזמן הזה נפגשתי כמה שיותר עם מאי, מדיסון, בן, דניאל וכמובן דרק.
"ג'וני, התגעגעתי אליך כל כך" אמרה מאי כשהיא קופצת עלי בחיבוק
"נפגשנו אתמול" בן השיב ומאי נתנה לו מבט לא ידוע
"אל תהרוס לי !" אמרה והמשיכה החיבוקים
"כבר בדקתם באיזה כיתה כל אחד ?" שאלתי, הרי מאז שהחליפו מנהל הוא החליט שכל שנה שעוברת צריך להחליף תלמידי בכיתה, ככה שכל שכבה תכיר את כולם. לדעתי זה דווקא מגניב להכיר אנשים חדשים אבל... עד שהתרגלת להיות עם אותם אנשים בכיתה, מחליפים לך אותם.
"אני מאוד מקווה להיות עם אחד מהם, שיהיה לי קצת שמח" חשבתי לעצמי
"אנחנו באותה כיתה" מדיסון קראה בהתלהבות
"איזה כיף לך ג'וני, אני נתקעתי עם דניאל" עשתה פרצוף מבואס
"יא, אל תעשי פרצוף כזה, הוא יותר שווה פה מכולם!" אמרה מדיסון
"סוף סוף את מודה בזה" פתאום הגיע דניאל עם בן וחיבק את מדיסון אך היא כרגיל העיפה אותו
"אני עם דרק" אמר בן באושר. הוא הסתכל על דניאל במבט שלא הצלחתי להבין
"אנחנו הולכים לקפיטריה, נפגש אחר כך" אמר דניאל ולקח איתו את בן, הם כנראה היו רעבים
"סוף סוף הם הלכו" התחילה לומר
"שמעתם על הילד החדש ?" מדיסון אמרה
"איזה ילד חדש ?" שאלתי לא מבינה
"באמת איזה ילד חדש ?" אני אמרה גם
"יש איזה אחד בשכבה שלנו, בכיתה י'א7, הוא גבוה, בלונדיני עם עיניים כחולות ואפילו שמעתי כמה בנות שאמרו שיש לו קוביות.. משהו מושלם" התלהבה. היא תפסה בידי והחלה לגרור אותי
"לאן ?" שאלתי לא מבינה, אולי גם היא רעבה
"להראות לכן אותו" אמרה
"אני חושבת שאני בסדר" אמרתי היא עשתה פרצוף וקחה אותנו אליו. היינו מחוץ לכיתה שלו ליד הדלת, הוא הכניס את הספרים שלו והיה נראה כל כך בוגר. הוא גבוה, ממש ולמען האמת גם נאה ויותר מזה נראה שה-
"על מי את מסתכלת ?" פתאום הגיע דרק, הוא הסתכל לכיתה ועיניו נפתחו כשראה את ההואעם העיניים הכחולות
"דרק" אמר
"רוס" הבלונדיני הכיר אותו
"את זוכרת.. שסיפרתי לך שהיה מישהו שלא יכולתי להגן עליו בעבר ?" הוא לקח אותי הצידה אחרי כמה זמן והחל לומר והנהנתי לחיוב
"אז הבחור הזה הוא רוס" ענה כשאר ידיו שיחקנו אחת השניה
"הוא ?" לא חשבתי שדווקא הוא היה מי שדרק לא הצליח להגן עליו בעבר, הוא לא נראה כמו אחד שאפשר לפגוע בו. הוא הסתכל קדימה וראה את אותו בלונדיני, הוא סימן לו ללכת אחריו, דרק אמר לי שהוא יראה אותי יותר מאוחר ונעלם...
השעה בערך 15:30, אני לא מפסיקה לעבוד היום מלא אנשים באו ל "גן עדן של לחם"
"רוס ?" נזכרתי בשם שלו כמה זמן אחרי שהוא נכנס למאפייה
"הי, את מהבוקר" הסתכל עלי והתקדם לעברי
"חברה של דרק ?" שאל והנהנתי
"מה השם שלך..." ניסה להיזכר
"ג'ו-"
"ג'וליאנה כהן" קטע אותי ועוד אמר את השם שלי לא נכון
"זה ג'ון.." תיקנתי אותו
"ג'ון כהן.. שם יפה" אמר בחיוך
"את חברה של דרק נכון ?" שאל אחרי שיצאנו  לדבר בזמן ההפסקה שלי והנהנתי לחיוב 'כבר שאלת אם אני חברה שלו..' חשבתי לעצמי
"שמעתי היום.. שהיית קורבן להתעללות"
"אז..? מה אתה רוצה לאמר בזה ?" זה מה שהצלחתי להוציא מהפה שלי ללא חוט מחשבה
"לכי לנקום באלו שהציקו לך, תכי אותם" אמר וראו בעיניו את הכעס
"הא?" לא הבנתי אותו
"אני בטוח שתמיד רצית לנקום בהם יום אחד, נכון ? אני מבין את רגשותיך" אמר מבלי להעיף מבט מהרצפה
"גם אני הייתי קורבן להתעללות. אז אמנתי את הגוף שלי כמה שיותר כדי שאהיה חזק ואז אני אוכל לנקום בהם" המשיך את דבריו
"אני נשבע שיום אחד אני אראה להם! התאמנתי במשך שנה שלמה להפוף למה שאני היום, זאת הסיבה שחזרתי לכאן" אני לא הצלחתי לנשום. למרות שדרק סיפר לי עליו העינים שלו, היו בהן כל כך הרבה כעס
"אני מרגיש שעכשיו אני לא אפסיד להם שוב אמר והפסיק, הוא לא דיבר, הייתה דממה בינינו. דממה רועשת
"אף פעם לא חשבתי על נקמה" התחלתי לומר וצבעו שהיה על פניו נראה שהוא היה בשוק
"הנקמה חוזרת רק על מה שהם עשו, אתה באמת יכול לומר בגאווה לאנשים מה שאתה מתכון לעשות ? אתה יכול לומר לדרק ?" הסתכלתי עליו ולפי הנראה הוא לא ידע איך להגיב
"ההפסקה שלי נגמרה, אני נכנסת" אמרתי ונכנסתי למאפיית- בית קפה שאני עובדת בה.
19:51. הסתכלתי בשעון ויצאתי לנקות את השולחנות שמחוץ למאפייה, הסתכלתי ישר וראיתי את רוס, הוא התקדם אלי ונעצר כשהיה מספיק קרוב
"אני חייב לנקום בהם!" אמר במבט לא ברור, העדפתי לא להיכנס לזה שוב אז סובבת את עצמי ונכנסתי לבפנים מבלי להגיד כלום.
"אנחנו יכולים לדבר ?" הוא נעמד בפני פתאום והנהנתי
"עכשיו חזרתי מבית הספר האותו אחד שהתעלל בי לומר, חיכיתי שהוא יצא מהשער וכשהוא יצא נעמדתי לידו אבל הדבר היחידי שהוא אמר לי זה, 'תסלח לי' ופשוט הלך" הוא אמר ואני תוך כדי אוכלת את ארוחת הבוקר שלי
"רציתי לומר 'חכה רגע', 'זוכר אותי ?' אבל לא יכולתי, קפאתי. הרגשתי כמו אדיוט" הוא אמר 
"לפני שראיתי אותו בבירור רציתי להעיף לו איזה אגרוף" המשיך וציחקק מעצמו
"זה מספיק " אמרתי והוא הסתכל עלי
"מצאת את הביטחון העצמי שלך ללכת ולראות אותו. זה בהחלט מספיק, אני באמת מקנאת בך" אמרתי בכינות. הלוואי ואני הייתי לפחות מנסה לעשות משהו שדומה לכך
"באמת ?" שאל עם חיוך קטן של גאווה והנהנתי. העלתי את מבטי לרגע והחזרתי אותו אליו ובשניה שחזרתי אותו הבנתי שהוא לא הפסיק להסתכל עלי עד עכשיו
"מה יש ?" שאלתי
"כלום" אמר וסובב את מבטו
"פשוט אני חושב שאני חייב לסיים את זה. כבר נתתי למה שקרה בעבר ללכת, אני לא צריך לנקום באף אחד יותר" אמר וחייך. הוא הבין למה התכוונתי. המשכנו לדבר על כמה דברים אחרים ומסתבר שהוא אוהב את הזמר האהוב עלי, ארתור ג'יימס וגם לו יש אח גדול ועוד כמה דברים
כשסיימנו את בית ספר מאי החליטה שהיא רוצה שכולנו נלך לקריוקי וזה בדיוק מה שעשינו כי כזה מדובר במאי, היא תקבל את מה שהיא רוצה.
"בן, תן לי לשיר ראשון אני רוצה להקדיש שיא למדיסון" אמר דניאל כאשר כבר הגענו לחדר קריוקי והוא ובן בוחרים מי שר ראשון
"אל תכניס אותי לזה" מדי אמרה והם המשיכו לריב. אני ישבתי ליד דרק והוא ישב ליד רוס שגם הצטרף, הרגשתי משהו נוגע לי ביד, הסתכלתי לעבר היד שלי וראיתי את היד של דרק לאט לאט תופסת את כל ידי הימנית תוך כדי שהוא מדבר עם רוס. ובשלב מסויים לא יכולתי יותר להישאר שם אז יצאתי לשירותים וכשחזרתי ראיתי את רוס יושב לבד מחוץ לחדר
"רוס ?" שאלתי והוא הסתכל עלי, התקדמתי והתישבתי לידו על הספסל שהיה מחוץ לחדר
"אני פשוט לא אוהב קריוקי" התוודה
"גם אתה ?" שאלתי,עוד משהו שאנחנו דומים לגביו
"את גם לא אוהבת ?" שאל והנהנתי
"אני מרגיש שאני לא יכול לנשום בחדר מוגבל שכזה ו... אני גם לא אוהב שאנשים מסתכלים עליי. בכללי אני לא רגיל להיות עם קבוצה של אנשים" הסביר את עצמו 'אנחנו כל כך דומים, אני מרגישה בדיוק אותו דבר'חשבתי לעצמי
"גם אני מרגישה ככה" התוודאתי גם
"אני אוהב להיות עם כל חבר לבד, זה לא מרגיש נכון כשאנחנו יחד כולנו בקבוצה. זה מרגיש רגוע להיות במיוחד עם אדם אחד" אמר
"אני מבינה" אמרתי
"אבל אני מרחם על כולם, הם צריכים לשמוע את בן מזייף שם" אמר וחייכתי בזמן שהוא צחק
"אבל את עובדת ממש קשה, ג'ון" אמר ולא הבנתי למה הוא מתכוון
"זה שאת יוצאת עם דרק יכול ליצור עוינות כלפייך מאנשים, את צריכה ללכת לבית ספר תחת המבטים שלהם. את יותר משהימה ממני" אמר בכינות, זה לפחות מה שאני חושבת
"אבל אני רוצה לשנות את עצמי" אמרתי ורוס ישר סובב אלי את מבטו
"עם חבר כל כך מקובל, אם אני כחברה שלו לא אהיה חמודה או משהו כזה, זה יהיה מוזר" שפכתי את זה ממני, כיף לדבר איתו, הוא מסוגל לגרום לך להגיד את הדברים הכי חבויים שלך גם אם אתה לא רוצה.
"אני בסך הכל רוצה להיות יותר מתאימה בשבילו"  הרגשתי שזה נכון לדבר איתו על כל זה.
"אני רוצה להתלבש יותר חמוד ולהיות יותר יפה בשבילו" לחשתי זאת
"ג'ון אני לא יכול לשמוע, תדברי בקול רם" אמר מנסה לשמוע אותי
"לא, זה מביך" אמרתי
"את רוצה להיות חמודה יותר ? כן ? לא? " הוא שאל בדרך שלא יכולתי שלא לגחך
"כן כן כן,אני רוצה" אמרתי תוך כדי צחוק קליל
"אז אני יעזור לך. להיות מישהי יותר חמודה.." התחיל לחשוב
"דרק נראה טוב, אולי תנסי ללבוש יותר חצאיות ושמלות כאלה. יש לך חצאיות ושמלות נכון ? או שאני צריך ללכת איתך לקנות" שאל
"ברור שיש לי, אני פשוט לרוב לובשת רק בבית ספר..." אמרתי
"אז תתחילי ללבוש גם מחוץ לבית ספר! אממ.... גם שימי עדיין כאלה חמודים, יש לך חורים נכון?" שאל, הזיז את השיער וראה את החורים באוזניים שלי
"יש לך אליקס ?" שאל והנהנתי
"גם קדמי וגם אחורי" אמרתי והוא התלהב
"לי יש תרגוס.. זה יותר שווה" התחיל להיות כמו ילד קטן...
וחזרה לנושא! יש הרבה סוגים של חמידות" התחיל לומר
"הרבה סוגים ?" התחלתי להילחץ מכל העניין הזה... וכמובן שהוא הנהן לחיוב
"למרות... שאני חושב שאת חמודה באיזו שהיא דרך, יש בך משהו"
"תודה" חייכתי לא הרבה אומרים לי את זה, בנתיים רק דרק אמר לי את זה
"רגע! אבל אל תגיד לדרק את כל מה שדיברנו עליו, זה מביך " הזהרתי אותי
"תראי, אם לי הייתה חברה וזה היה אותו דבר כל עוד אני אוהב את האישיות שלה אז הייתי יכול לעשות את זה" הוא עשה פרצוף לא ברור
"לעשות את זה ? למה אתה מתכוון ?" לא הבנתי והוא התחיל לצחוק
"לא משנה" הוא קם ממקומו
"הו, דרק" אמר הסתכלתי לכיוון שלו
'רק שהוא לא שמע את השיחה... בבקשה לא' התחלתי להתפלל
"אנחנו עומדים ללכת,בואו " אמר והלך משם במהרה. התקדמתי אליהם וכל הקבוצה שלנו היית בחוץ
"אנחנו נראה אותם יותר מאוחר" הוא אמר, תפס את ידי ורצנו משם. הגענו למין מקום שממנו אפשר לראות את כל החנויות של העיר שלנו
"על מה דיברתם שם ?" הוא התחיל לשאול ונעמד ליד מין מעקה
"על שום דבר, זה מביך לומר את זה" עניתי, בבקשה אל תשאל עוד ונעמדתי לידו
"ולרוס את יכולה לומר ?" היה לו מבט כועס לא כועס כזה
"מה ?" שאלתי לא מבינה.
הוא תפס בידי, קירב אותי אליו  כמה שיותר ופשוט נישק אותי.

אווו מישהו חדשש
אז נכון שעבר הרבה זמן מאז שכתבתי, בכל זאת יש בגרויות, עבודה וכל מיני כאלה
ובסך הכל אני מקווה שנהנתם
אוהבת 😍