סולאנגלו הנצר 2

׳לתרומות חייגו למספר 222׳

נ.מ אד🔥
(תודו שהתגעגעתם)

״סוף סוף מדורה!!!״ רוי צעק, וחלף על פני ועל פני בן בריצה.

צחקתי למראה רוי ,
שרץ כמו ילד קטן אל האמפי, ניקו שרץ אחריו, מנסה לעקוף אותו, ו-וויל שבהה בהם מרחוק וצחק.

הפניתי את מבטי אל בן, אבל זה לא הספיק כי כל מה שראיתי היה הצוואר שלו.

״תפסיק להיות גבוה כל כך...״ רטנתי אל בן, שנשא אלי מבט מלמעלה  וחייך חיוך קטן וכמעט בלתי מורגש, שחימם לי את הלב.

המעצבן הגבוה והיפה הזה...

״אני גבוה ממך רק ב11 סנטימטרים ... זה לא כזה נורא.״ הוא ענה בגיחוך והעביר יד בשיער שלו.
כמו כל הגבוהים...

״רק...״ צפצפתי.
הרמתי את ראשי לשמיים , השמש כבר שקעה , וכוכבים נצצו על השמיים הכהים והשחורים.

הירח יותר אפור מאשר לבן,  די קריר עכשיו.
קריר מספיק בישביל סווטשרט.

החזרתי את מבטי אל בן .
״רק. 11 סנטימטרים. זה כזה מעצבן... 1.71 אני נמוך״ התבכיינתי והנחתי את ראשי על הכתף של בן.

״אתה לא נמוך... אתה פשוט... עוד לא גבתה!״ הוא ניסה לנחם אותי .

נאנחתי.
הרמתי את ראשי מכתפו.
הוא עטף אותי עם ידו.
מכתף אחת עד לשנייה.

״איך אתה נהנה להיות יותר גבוה ממני״ צחקתי עליו, אחרי ששמתי לב לשפת הגוף שלו.

הוא צחק מה שאישר את התאוריה שלי.

״אד!!״ שמעתי צעקה מרחוק שזיהיתי מיד .

ישר כמו תמיד שאני שומע את הקול של רוי, חיוך משתלט על פני.

״מה רוי!!!״ עניתי בצעקה בחזרה.

״תעזוב כבר את דוק׳ ובוא לפה! אני רוצה מרשמלו ״ הוא צרח.

והחיוך נמחק.
אז כן.
רוי הוא ילד לא סבלני.
הוא לא יכול לחכות עד שהמדורה צולה את המרשמלו שלו.
האש שלי יותר מהירה אז הוא מכריח אותי להדליק אש ביד, ואז הוא צולה עלי מרשמלו.
מה שדורש ממני המון אנרגיה.

רטנתי בשקט.

בן צחק.
״ששששש״ אמרתי לו בעצבים והורדתי את היד שלו ממני.

״היי! אתה באמת הולך אליו?!״ הוא מחה.

״כן. אתה קיבלת מספיק אד. עכשיו תור הנודניק״ צחקתי.

״אף פעם אין מספיק אד״ הוא רטן.

הסמקתי למשמע דבריו, והוא חייך בשביעות רצון.

מטרת החיים של בן- לגרום לי להסמיק

מה מטרת החיים שלכם?

אני עדיין מתרגש בכל פעם שהוא מחמיא לי.
אבל אני כבר מרגיש הרבה יותר נוח לידו.

היום, שהוא נפל מהשמיים עם רוי בארוחת הצהוריים,
הרגשתי שמשהו השתנה.
לטובה.