יעוד המלכה • Mate To The Queen

קיין

"אל תדאג לגבי אחותך קיין, היא תהיה בסדר. אתה צריך להתרכז בעצמך כרגע," אימי אומרת בכעס.

אני חורק את שיניי. "אני בסדר," אני ממלמל.

היא נוהמת. "כן אתה בסדר. אתה רק קיצצת זאב מהלהקה אבל כן אתה לגמרי בסדר," היא נוהמת, זורקת לעברי מבט רותח לפני שהיא מסתובבת חזרה לשביל.

"הגיע לו מה שהוא קיבל," אני יורק.

היא מפסיקה ללכת ומסתובבת לעברי. קודקודה בקושי מגיע לסנטרי אבל היא מקרינה עוצמה. "לא אכפת לי אם זה הגיע לו, אתה איבדת שליטה והרגת זאב קיין!"

אני נוחר. "את האחת לדבר על זה."

פניה מתקשחות ועיניה כאילו עולות באש. אגרופיה מקווצים ואני יודע שהיא מנסה לשלוט על הדרקון שלה. "כן, הרגתי זאב. הרגתי אלפי - הרגתי להקות שלמות של זאבים קיין. אבל אפילו לא פעם אחת אי פעם חיפשתי תירוץ, לקחתי אחריות על כל חיים שלקחתי," היא נוהמת. "עכשיו תשתוק ותמשיך ללכת."

******************************

אני צופה בלהבות רוקדות סביב כף ידי. חום מנחם נובע מהאש הבולעת את ידי באיטיות.

"זה מרגיע, לא?"

אני מסתכל על אימי היושבת בצד השני של המערה. חיוך קטן נח על שפתיה כשהיא צופה בי.

אני נאנח מעט. "להתרחק מהלהקה מרגיע. אני לא אוהב את הזאבים, להיות שם פשוט לא מרגיש נכון," אני מודה, סוגר את ידי ומחניק את הלהבות.

היא מהמהנת בראשה בחוסר תחושה. "אני יודעת. דרקונים וזאבים תמיד התקשו אחד סביב השני. אפילו בתור בני ברית מערכת היחסים בינינו היתה תמיד.. מתוחה."

"זה נראה שאת ואבא בסדר," אני ממלמל.

היא נאנחת ואז נוהמת. "אני נשבעת שאם תחזור על זה למישהו-"

"אמא! אני לא הייתי עושה את זה, אף פעם לא עשיתי ואני אף פעם לא אעשה, אני אוהב לדבר איתך," אני אומר במהירות, מרים את ידי באוויר.

היא לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת על כדור האש בינינו. "לאביך ולי תמיד היו בעיות. לעזאזל אפילו בפעם הראשונה בה נפגשנו הוא עינה אותי בגלל שהוא חשב שאני אולי דרקון," היא נוהמת.

גבותיי מורמות בהלם אבל אני לא אומר כלום. היא אף פעם לא מדברת על איך היא ואבא נפגשו, לא משנה כמב אנחנו שואלים.

"בכל מקרה אפילו אחרי כל החרא שעברנו ביחד ואתם נולדתם, עדיין לא אהבתי את זה שם. אני יכולה להבטיח לך שאנחנו מרגישים בדיוק אותו דבר," היא נאנחת, מחייכת בעצב. "קצת כאילו אתה לא שייך, אתה מרגיש כלוא, כאילו אתה חי בתוך טריטוריה של אויב?"

אני מהנהן בראשי לחיוב. זה בדיוק איך שאני מרגיש. "אני לא יכול לשנות צורה שם, אני לא יכול לדבר לאף אחד, הדרקון שלי משגע אותי ועכשיו גם הזאב שלי. אני שונא את זה שם, ואף אחד לא מבין," אני נוהם.