פרק 40 - אפילוג

5.1K 286 43
                                    

כעבור כמה שנים

"אנה וג'ואי היקרים. מקווה שאתם נהנים ביוון, אנחנו מחכים שכבר תחזרו אלינו! קיילי סיפרה לי שאתם נשארים ביוון עוד כמה חודשים, אני מבינה שיוון מהפנטת אבל אתם כבר שנתיים שם! אני מחכה כבר שתחזרו אלינו! אז הגיע הזמן שאעדכן אתכם בפרטים שפספסתם כדי שכשתחזרו לא תרגישו שפספסתם הרבה: קודם כל, קיילי וג'ייס החליטו על תאריך חתונה וקיילי ממש היסטרית לגבי זה, בטח בגלל ההריון שצץ (אני נשבעת האישה הזאת בלתי נסבלת גם כשהיא לא בהריון). היא מקווה שתספיקו להגיע לחתונה, ואני מצטטת אותה, היא מאוד מקווה שלא יצא מצב שלחתונה שלי ושל איידן הגעתם ולשלהם לא. מה עוד אוכל לספר לכם? הדיינר שלכם בידיים טובות, הארבי שומר עליו בדיוק כמו שצריך, וכמובן שכולנו באים לעזור כשצריך.
אוי, כמעט שכחתי. תומאס ואמילי - השכנה שלכם, התחילו לצאת. אני נותנת לו כמה עצות מעולות במערכות יחסים.
ואליס? כמה שהיא גדלה, נהייתה פשוט אישה יפייפיה. יש לה עכשיו חבר חדש, כמה שאיידן וג'ייס מגוננים עליה, אתם חייבים לראות את זה. ומה לגבי איידן? הוא וג'ייס עובדים בשיתוף פעולה וכמובן ששניהם בעלים מקסימים כמו תמיד. אם כבר מדברים על איידן, מירנדה וטובי מתגעגעים אליכם כל כך! כמה שהם גדלים... כל יום יותר ויותר!
ולגביי? אני חושבת שאני בתקופה מושלמת. התחלתי ללמד בבית הספר של העיירה - ספרות. סוף סוף אני מרגישה שהבנתי את המשמעות לחיים האלה. המשפחה, הבעל, הילדים, העבודה. הכול נפלא.
אני מחכה כבר שתחזרו, אוהבת המון.
לוסינדה.

"כותבת לך שם?" קולו של איידן הקפיץ אותי.
"כן" צחקתי "רשמתי לאנה וג'ואי מכתב, אני מחכה שכבר יחזרו"

הוא צחק "תני לזוג לנוח, מגיעה להם מנוחה"

הנהנתי "נכון אבל הגעגוע"

הוא צחק וכרך את ידיו סביבי "יש לי פיתרון נהדר בשביל זה"
צחקתי "כן?"
הוא נישק את צווארי ולחש "כמה שאת יפה"

צחקתי וסובבתי את ראשי כדי לנשק אותו. "למה שקט כל כך?"
הוא נשם עמוק "הילדים סוף סוף נרדמו"

צחקתי "בטח היה לך קשה להרדים אותם"

"שטויות, רק צרחות צעקות ועצבים בזמן שאת כותבת לך" הוא גיחך.

פערתי את פי בחיוך "חצוף!" והרבצתי לו. הוא תפס את ידי והשכיב אותי על המיטה. חיבקתי אותו ושיחקתי עם הכפתור בחולצתו.

"איידן?" שאלתי בשקט כשאני נושמת את ריחו המוכר.
"ממ?" הוא לחש בקול קלוש.

"אתה זוכר את היום שבו נפגשנו?" לחשתי כשאני שומעת את צחוקו הקטן.

"איך לא?" הוא לחש.
"אותו יום בדיינר" לחשתי בחיוך.
"כבר אז ידעתי" הוא ענה ונישק את ראשי.

"ידעת מה?" שאלתי.

"שאני אוהב אותך" הוא לחש בקול חלש והשאיר אותי מחובקת בזרועותיו ומחייכת לעוד הרבה הרבה זמן...

—————————

היי לכולם :)
וואו אני מתרגשת לומר את זה, אבל הגיע הסוף של הסיפור 💜
* ממליצה לקרוא את הסיפור הקודם שלי, fell in love 😊

אני רוצה להגיד תודה לכל מי שמגיב וקורא, הכתיבה בשבילי זה משהו שתמיד נמצא ויכול להרגיע אותי או לעזור לי בימים קשים, ואני מודה לכל מי שקרא והגיב לי תגובות כאלה מהממות, אני קוראת אחת אחת! תודה רבה רבה לכולם 💜

LiLi128 💜

My Angel Or My DevilWhere stories live. Discover now