יעוד המלכה • Mate To The Queen

ג'קסון

אני עדיין לא מאמין שאנג'ל הצליחה להגיע אל מיה כשאפילו אמא שלי לא יכלה. למרות שמיה מעולם לא הסתדרה איתה ככה שאני מניח שזה הגיוני.

משהו מוצק פגע בחזי, מוציא אותי ממחשבותיי. "יו קוף! אתה עומד רק לעמוד שם כל היום?"

אני מסתובב לעבר דודתי במבט כועס. "את קראת לי קוף עכשיו?" אני נוהם.

היא צוחקת בלעג. "כן. למה? פגעתי ברגשות שלך?"

"מה את - בת תשע?" אני אומר בכעס, מטלטל את ראשי.

"תשע מאות," היא מחייכת בשובבות.

צחוקה של מיה ממלא את אוזניי. "אנג'ל ניצחה!-"

"בסדר אתן יכולות להפסיק להתנהג כמו גורות לא בוגרות ולחזור להתאמן," קול חדש נשמע.

אני מסתכל ורואה את זלה יושבת על ערימה של שטיחים, רגליה מצולבות מתחתיה. היא מסתכלת בהדגשה על אנג'ל המזעיפה פנים. "תודה שהרסת את הכיף בייב."

זלה מגלגלת את עיניה. "זאת העבודה שלי אנג'ל. עכשיו להתקוטט כמו ילדים בני חמש זה לא אימון אז אני מציעה שתחזרו להתאגרף," היא אומרת.

אנג'ל מחייכת בשובבת. "למה שלא תכריחי אותי?" היא נוהמת עם קריצה פלרטטנית ואני נאנח.

"אוי אלוהים בבקשה תפסיקו עכשיו," אני רוטן.

זלה מצחקקת, דוחפת את משקפיה לגשר אפה. "בסדר זה מספיק בייבי, אנחנו לא רוצות לצלק את האחיין שלך."

"בסדר בסדר," אנג'ל נאנחת לפני שהיא מסתובבת חזרה אל מיה שצפתה בהכל עם חיוך משועשע.

הן חוזרות להיאבקות שלהן ומיה מצליחה לבסוף לרתק את אנג'ל - בערך לשתי שניות לפני שהיא מהופכת על גבה. היא משחררת גניחה, פניה מעוותות בכאב. "אל תשתחצני מיה, כמעט ריתקת אותה אבל אז התרגשת טיפה מוקדם מידי," זלה קוראת ממקומה.

"כן הבנתי את זה תודה," היא ממלמלת. אני מושיט את ידי ומושך אותה על רגליה, מצחקק על הגניחה המותשת שלה. היא לוקחת נשימה עמוקה לפני שהיא מסתובבת אליי פתאום. "היי זה אומר שאני יכולה סוף סוף להיכנס לזירה?"

"פאק לא. אמא תהרוג אותי אם אני אתן לך להיכנס לשם," אני מצחקק.

"אתה חסר תועלת לגמרי עכשיו."

"מה? איך?"

"אמא אפילו חא כאן ואתה עדיין מפחד ממנה כל כך שאתה לא תעזור לי לשבור חוק אחד קטן," היא נוהמת ואני בוהה בה.

"חוק אחד קטן? מיה, לאמא יש רק שלושה חוקים. לא לשנות צורה, לא להפיל אותה או את אבא, ושמיה לא תיכנס לפאקינג זירה!"

היא מסתכלת עליי ברצחנות אבל לא אומרת כלום. היא מסתובבת והולכת לעבר אנג'ל, דורשת להמשיך.