אהבה חטופה

פרק ראשון❤️

*בתמונה גאיה*

פרק ראשון:

נקודת מבט אדל:

השעון המעורר השלישי כבר צלצל והפעם הייתי חייבת לקום לבית הספר,

"אדל, את מאחרת!" אמא צעקה לי.

קמתי מהר לעשות את ארגוני הבוקר שלי, קלעתי את השיער שלי לצמה ארוכה, לבשתי ג'ינס קרעים עם חולצה לבנה נופלת, נעלתי סניקרס לבנות, לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה.

"בוקר טוב" אמא חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה. "קחי, הכנתי לך אוכל"

"תודה"

"יום טוב"

יצאתי מהבית, הסתכלתי מה השעה בפלאפון וראיתי שגאיה שלחה לי הודעה: "מחכה לך בחוץ", הרמתי את הראש וראיתי אותה עומדת על המדרכה מול הבית שלי.

"יאללה אדל! כמה זמן לוקח להתארגן?!"

"סתמי ובואי נעוף כבר, הדבר האחרון שבא לי זה לקבל ריתוק" אמרתי והתחלתי ללכת.

"אז תתחילי לקום יותר מוקדם יא עצלנית!" היא קראה ורצה אחריי. יהלי וטוהר לא חיכו לנו כרגיל בשער של בית הספר, הן הלכו לשיעור שכבר התחיל לפני 5 דקות.

"למה איחרתן?" שואלת המורה החופרת לספרות, שיש לנו איתה עכשיו שעתיים... איך נסבול אותה?!

"אנחנו מצטערות, המורה. זה לא יקרה שוב." גאיה מלמלה והמורה אישרה לנו להיכנס לכיתה והתיישבנו במקום הקבוע שלנו. 

סוף סוף נגמרו השעתיים הראשונות, אספנו את הדברים שלנו והלכנו לאכול בקפיטריה, "בנות שומעות? יש בסוף השבוע הזה מסיבה וחובה לכולכן לבוא!" טוהר אמרה.  

"לא, לא נראה לי שאני אבוא" אמרתי.

"ההורים שלי לא יסכימו בטוח" אמרה יהלי. 

"אתן באות ואין ויכוח!" טוהר התעצבנה. "תפסיקו להיות כאלה כבדות!"

"אני לא הולכת בלעדיכן" גאיה אמרה.

"אני אנסה לשכנע אותם" אמרה יהלי.

"טוב, קרציות, אני אחשוב על זה." אמרתי.

"במילים של אדל זה אומר כן!" גאיה חייכה וקרצה.

"ישששש!!!" טוהר קפצה עליי בחיבוק מוחץ.

"טוב, אם את רוצה שאני אבוא למסיבה את צריכה להשאיר אותי בחיים." אמרתי חנוקה, טוהר שחררה אותי וכולנו צחקנו.

זה הפרק הראשון! אהבתם? נשמח אם תצביעו, תגיבו ותגידו מה דעתכם/ן ותנו לנו רעיונות להמשך!