The Race ➸ המרוץ

1

״אני לא מאמינה שבאתי איתך.״  נהמתי, מתזזת מאחורי איב, שניסתה להגיע אל השורה הראשונה של המרוץ.

״נו, תשחררי קצת, הכל טוב.״ היא אמרה, בעוד שהיא נעצרת לאחר שמצאה את המקום המושלם מבחינתה. ״מושלם,״ היא לוחשת ומחייכת. אני רואה את כל המכוניות שעומדות ומחכות להזנקה, ולידן עמדה בחורה שהייתה חצי ערומה, והדבר היחיד שעניין אותי באותו הרגע זה איך לא קר לה. ברצינות, היה 13 מעלות בחוץ וכנראה הייתי קופאת ללא המעיל שלי.

איב הוציאה סיגריה ארוכה של VOGUE מדליקה אותה עם קליפר ורדרד, היא שאפה אל תוך הראיותיה את העשן הרעיל. ״רוצה אחת?״ היא שואלת אותי, כמעט צוחקת.

״כן בטח,״ גילגלתי עיינים בציניות. היא צחקה, מחכה שהמכוניות יוזנקו. אני ממש שונאת סיגריות, אני לא מבינה למה אנשים מעשנים בכלל. זה הורס את הבריאות וגורם לבעיות בראיות וסותם עורקים. זה פשוט נוראי.

״כמה זמן המרוץ הזה?״ שאלתי אותה בזמן שהיא לקחה עוד שאחטה מהסיגריה שלה. ״בערך חצי שעה,״ היא אמרה, נושפת את העשן החוצה. ״המירוץ מתחיל״ היא אמרה, בזמן שהבחורה החצי ערומה הולכת לאמצע הכביש.

״שלוש,״ כל הגברים שמסביבנו כמעט השתגעו ששמעו זאת.

״שתיים,״ היושבים במכוניות התחילו לחמם את הגז של המכונית שלהם, והשמיעו רעש מגרגר.

״אחת!״ המכוניות הוזנקו והן יצאו במהירות. הגברים שמסביבנו, ואיב, געשו בשמחה. כל אחד צורח שם אחר, אבל אני חושבת שהשם שנשמע הכי הרבה היה ליאו. גם איב צעקה את השם שלו בשמחה.

״מי זה ליאו?״ שאלתי אותה, רואה מכונית פאררי אדומה שעוקפת את כולם במהירות. ״זה ליאו.״ היא הצביעה על אותה המכונית. המרוץ היה משעמם, לי לפחות.

הרבה גברים גועשים על מכוניות, ורק רציתי שהמרוץ הזה יגמר. ״זה הסיבוב האחרון,״ איב לחשה לי לאוזן, יותר נכון צרחה, ואני שמחתי בלב שהסיוט הזה נגמר.
״אני רוצה לפגוש מישהו אחר כך.״ היא אמרה לי ואני הנהנתי.

המכונית הפאררי האדומה הגיעה ראשונה. כל הגברים צרחו באושר וכך גם איב. נשמעו קריאות של בוז, אבל הן היו בודדות. ״המנצח הוא ליאו!״ נשמע ברמקולים.

אף אחד לא יצא מהרכב שלו. ״למה הם לא יוצאים מהרכב?״ שאלתי את איב.

״את יודעת שזה מירוץ לא חוקי נכון? הם לא רוצים להתסכן ולהתפס על ידי מישהו.״ היא אמרה ופערתי את עייני בלחץ. ״שכחתי להגיד לך? מצטערת.״ היא ציחקקה ורק נתתי לה אגרוף קטן בכתף.
״טוב בואי,״ נשרכתי אחריה, בתוך ההמון שיוצא מרחבת המירוץ. ״לאן הולכים?״ שאלתי בתהימה. ״זה לא משנה,״ היא אמרה ומשכה אותי.

הגענו למקום מבודד שנראה כי היה מחסן ענק של כל מכוניות המשתתפים בתחרות מרוץ המצועצעת הזאתי. ״למי אנחנו מחכות?״ רטנתי, משלבת את ידי בכעס, אני בהחלט חסרת סובלנות בנושאים האלו. ״לו,״ היא זורקת את ראשה לכיוון האדם המתקרב אלינו.