שכבתי במיטתי וניסיתי להירדם ללא הצלחה, פחדתי מידי מכדי לישון; הורי שנסעו והשאירו אותי לגמרי לבד בבית החשוך והגדול הזה אמרו לי, "את צרכה להתגבר על הפחדים, לא יקרה דבר אם לילה אחד תישארי לבד. הרי את כבר לא ילדה קטנה, נכון?" באותו הזמן רציתי לומר להם שבכל זאת אני מפחדת ושאיני רוצה להישאר לבד למשך לילה שלם, אך עד שאזרתי את האומץ לכך ומצאתי את המילים הכי מתאימות, הם כבר יצאו מחדרי וכעבור רגע גם מהבית עצמו. הדלת הגדולה ננעלה והפרידה ביני לבין הורי כך שכבר לא יכולתי לרוץ אחריהם ולהתחנן שיישארו איתי, עם הילדה היחידה בת ה-6 שלהם. כששכבתי במיטתי הגדולה הרעשים בחוץ לא פסקו מלהטריד את מחשבותיי; קולות של חתולים, מכוניות, רוח נושבת ועלים יבשים מתנועעים כלל לא נתנו לי לישון. "אני מפחדת, אני לא רוצה להיות לבד" מלמלתי לחלל הריק בתקווה שזה יביא את הורי אליי. הרעשים בחוץ התחזקו ועכשיו יכולתי לשמוע גם את קול צעדיהם של האנשים הבודדים שעברו ברחוב והפחד מפורצים החל לאט- לאט להתגנב לליבי וגרם לו להאיץ את קצב פעימותיו. 'אם משהו ייגנב מהבית אבא ואמא יכעסו עליי' חשבתי וסגרתי במהירות את חלון חדרי, 'אני לא רוצה שיגנבו את הדברים החשובים לאמא ולאבא, אני לא רוצה שיפגעו בי' המשכתי לחשוב וכיסיתי את ראשי בשמיכה בניסיון לאטום את אוזניי מהרעשים שבחוץ. כעבור דקות אחדות כל הרעשים נעלמו חוץ מקול צעדים שהמשיך להדהד באוזניי, 'תיעלמו' ביקשתי מהצעדים ודמעות עלו לעיניי. התכרבלתי לתנוחת עובר וחיבקתי חזק את ברכיי, 'בבקשה תיעלמו'. הצעדים לא נשמעו לתחינותיי ורק התחזקו, הרגשתי שאותו האדם שצועד נמצא ממש לידי, ליד המיטה שלי. הוצאתי את ראשי מהשמיכה והצצתי לתוך החדר הריק שהואר באורו החיוור של הירח. "יש שם מישהו?" הרמתי את קולי אך הוא נשמע דק וחלש מבדרך- כלל. עברה דקה, ודקה נוספת, ולא נשמע תשובה וגם קול הצעדים נעלם, 'רק דמיינתי' נאנחתי בהקלה אבל אז דלת חדרי נפתחה לפתע ודמות גדולה עמדה בפתחה, דמות שמעולם לא ראיתי לפני כן. "מי אתה?" שאלתי בקול מפוחד והתכווצתי אף יותר במיטתי. הוא אמר שהוא ידיד של אמא ואבא ושהם ביקשו ממנו לבוא ולשמור עליי ופשוט שכחו לומר לי זאת, אני כמובן האמנתי לו באותו הזמן. הרי איזו סיבה הייתה לי לחשוד בו? "אז תישאר איתי" התחננתי בקול חלש אך כבר לא מפוחד, "אני מפחדת להיות לבד" הוא הנהן אליי והתקרב למיטתי, הוא אמר לי לא לפחד מדבר וליטף את ראשי כמנסה להרגיע את פחדיי. עצמתי את עיניי והרפיתי את גופי, מרשה לעצמי להירדם סוף כל סוף, אך ברגע שבו כמעט נרדמתי הרגשתי את ידיו הגדולות של האיש גולשות לגבי ולחזי. "מה אתה עושה?" שאלתי בחוסר הבנה מוחלט אך הוא רק חייך אליי ואמר שהוא רופא וזו רק בדיקה גופנית רגילה. לא יכולתי לראות את פניו מפאת החשיכה ששררה בחדר אך יכולתי לראות בבירור איך שפתיו נמתחו לכדי חיוך ושיניו הלבנות- צהובות הוארו באורו של הירח.
"למה אתה מחייך?"
"כי את כל כך יפה" המשיך לחייך אליי ואני הסמקתי קלות, "את כל כך יפה כשאת מסמיקה כך" המשיך והסומק בלחיי רק התגבר. הוא ביקש ממני לצאת מהמיטה ולעמוד לפניו, בשביל שיוכל לבצע את הבדיקה הגופנית ואני צייתי לו בלי לומר דבר. עמדתי מולו והבטתי בפניו שלא יכולתי לראות, ראיתי רק את עיניו הבורקות ואת שיניו, יותר מכך לא ראיתי. הוא התקרב אליי כך שפחות מחצי מטר הפריד בינינו ורק עכשיו שמתי לב לריח הבושם החזק שנדף ממנו, מה שגרם לי לעקם את אפי בסלידה. הוא שאל אותי מה קרה ואילו אני הנדתי בראשי כסימן לכך שדבר לא קרה. לפקודתו הרמתי את ידי גבוה באוויר ונתתי לו להמשיך ולבחון את פלג גופי העליון, כשבבדיקתו אינו מפספס שום חלק בגופי. הוא אמר שהכל בסדר אבל ליתר ביטחון הוא רוצה שאוריד את חולצתי, לחיי חזרו ונצבעו בסומק אדמדם אך עשיתי כדבריו, הרי הוא רופא ורופאים יודעים מה הם עושים, לא? שמתי את חולצתי על המיטה והרמתי שוב את ידי, רציתי שהבדיקה תסתיים כמה שיותר מהר אך נראה כאילו הרופא לקח את הזמן שלו ולא מיהר לסיימה. חיוכו של האיש רק התרחב והוא מישש את גופי בחוזקה וגרם לי לאי נוחות קלה. עצמתי את עיני במטרה לא לראות את חיוכו שהפחיד אותי במעט וחיכיתי שהכל כבר יגמר ושאוכל ללכת לישון. פתאום הרגשתי אותו מתחיל ללקק את חזי ולינוק אותו בעוצמה שמעט הכאיבה לי, התרחקתי ממנו ובהיתי בו בעיניים פקוחות לרווחה. "אתה לא רופא" אמרתי בקול שקט וצרוד, "רופאים לא עושים ככה". הוא אמר שהוא רופא וההבדל בינו לבין רופאים אחרים שיש לו שיטות מעט שונות אך הן אפילו יותר יעילות מהשיטות המקובלות. הוא אמר שהוא באמת רופא ושאם ארצה אוכל אפילו לשאול את הוריי אחרי שיחזרו אך כששאלתי לשמו הוא התעלם ואמר לי להוריד את מכנסיי ותחתוניי למען המשך הבדיקה. רציתי להפסיק זאת, לומר לו שנמשיך כשאבא ואמא יחזרו אך לא עשיתי זאת, משום מה התחלתי לפחד ממנו ומידיו הגדולות והמחוספסות שעברו על כל פיסת עור גלויה של גופי. עשיתי כדבריו ועצמתי את עיניי בחוזקה בזמן שידיו עברו על ישבני ורגליי. הוא שאל מה קרה כאשר הבחין שגופי רועד, לא עניתי לו אלא רק הנדתי בראשי לשלילה. אחרי מספר דקות הוא אמר לי לחזור למיטה ולשכב על גבי בשביל שיוכל לבצע את השלב הסופי של הבדיקה. שמחתי שהבדיקה המוזרה הזאת עוד מעט תיגמר ולכן נשכבתי על המיטה כדבריו עם חיוך קטן. "את רואה שזה כלל לא נורא?" שאל אותי וחיוכו רק התרחב, מה שגרם לחיוכי להיעלם באותו הרגע ממש. החיוך שלו רמז לי שזו לא תהיה הבדיקה האחרונה שהוא יעשה לי, אלא שהרוב עוד לפניי, מה שגרם לי לעצום בחוזקה את עיניי שנית. הוא פישק את רגליי באיטיות ועבר על ירכיי, בתחילה עם ידיו ולאחר מכן גם עם שפתיו, כשבכל פעם הוא מתקרב יותר ויותר ל"מקום האסור". יכולתי להרגיש את נשימותיו החמות על עורי העדין, מה שצמרר אותי וגרם לשערותיי לסמור ואילו הוא בתגובה נשף אוויר חם על ה"מקום האסור". ניסיתי לסגור את רגליי אך ידיו הגדולות לא נתנו לי, "תהיה ילדה טובה" הוא אמר לי בעודו ממשיך לחייך את אותו החיוך ומפסק את רגליי מעט יותר. אחרי מספר שניות הרגשתי את אצבעותיו נוגעות שם, היכן שאסור לגעת. ניסיתי לקום ולסגור את רגליי, המילים "אסור לך" יצאו מפי במהירות ובחדות וקצב ליבי התגבר בפתאומיות מהבהלה שהרגשתי.
