מאחורי המחשבות

נטע: חוגגים את השנה החדשה

"אני צריכה שכל הבית יהיה בבלונים."

"את כולם להביא לכתובת שהבאת?" אמר האיש מחנות המסיבות שהזמנתי ממנה בטלפון.

 "כן... נעשה את זה בצבעים כסוף, זהב ולבן. הכל הליום!" יואו אני כל כך מתרגשת! 

אני פשוט מתה על זה שטום אומר דברים מטוטמים כשהוא שיכור ואני יכולה לנצל את זה לטובתי. הוא רצה בלונים בבית אז אני עושה את מסיבת חיי!

"אוקי, עוד משהו?" שאל האיש.

"כן! אני רוצה שיהיה כתוב גם HAPPY NEW YEAR מבלונים, ושיהיה קונפטי באותם צבעים..."

אני כבר רואה את הכל מול העיניים שלי, יואו זה פשוט חיזיון של החיים.

"עריכה לשולחנות?"

"כן, גם מפה וצלחות וסכו"ם חד פעמי, הכל שיהיה באותם צבעים. יואו, תודה רבה!"

ניתקתי את הטלפון והסתובבתי להסתכל על טום שישב על הספה. ההבעה על הפנים שלו הייתה נטו אימה טהורה!

"טוב, סיימנו עם הקישוטים, נשארו הקייטרינג והשתייה!" אני הולכת להשקות פה אנשים עד הרעלת אלכוהול!

"נטע, את לא חושבת שאת טיפה, אבל כאילו ממש ממש בקטנה, מגמזימה?"

סליחה? מגזימה?! סך הכל אני רוצה שהמסיבה תהיה המסיבה הכי מדהימה שעשיתי מימיי, וצריך לעשות קצת מעל ומעבר כדי שיעריכו באמת באמת את מה שאני עושה בתור בן אדם שבא לתת ולתרום לקהילה.

"מה מגזימה, מה? אתה רצית בלונים בכל הבית, קיבלת בלונים בכל הבית. אני רוצה ארוחה של השמחות וזה מה שאני אקבל." הוא צריך לזכור שתכלס זה גם קצת באשמתו. הבלונים זה נטו בשבילו!

"אבל חיימשלי את מבינה שהכמות אנשים שהזמנת לא רציונלית למקום שיש לנו בדירה? את רוצה שנהיה פה דבוקים אחד לתחת של השני כמו סרדינים?"

מה?! אני עשיתי סינון של החיים על הרשימה הזאת! הצלחתי לצמצם ל30 אנשים! הוא בכלל מבין כמה אנשים הייתי צריכה לא להזמין ולנפנף? 

"אני הזמנתי אך ורק חברים קרובים! אם יש לך את הלב להגיד לחלק מהחברים שלך לא לבוא כי אין מקום... החלטתך בלבד."

תסגור את הפה שלך יא שוקיסט!

"איזה חברים קרובים?! יש לי בקושי שני חברים, ואת איכשהו הזמנת שלושים!"

אתה צריך יותר חברים יא חסר חיים.

אבל צמצמתי כבר כל כך הרבה... התיישבתי לידו על הספה ועשיתי את העיניים הגדולות שאני יודעת שהוא לא יכול לעמוד בהן.

"אבל, אני ממש ממש רוצה שזאת תהיה מסיבה מדהימה." והינה הקול שהוא לא יכול לעמוד בו.

אני מלאך חמוד וקטן שזקוק לאהבה.

"בואי נעשה כזה דבר, תראי לי את הרשימה של כל מי שהזמנת ונראה מי באמת, אבל באמת, אפשר להוריד ולוותר עליו." הוא חיבק אותי עם אחת מידיו וניסה את הקול המשכנע שלו.

כאילו אני יודעת שלא באמת סיננתי את כל מי שאפשר לסנן... אוף טוב, נראה את מי הוא חושב שאפשר להוריד.

הוצאתי את הטלפון והראיתי לו את הרשימה המסודרת והיפה שערכתי לבד בפתקים של הטלפון.

אל תפתח לי עיניים על הרשימה!

"אני חושב שעל השכנה ממול אפשר לוותר, על כל הכביכול 'חברות' שלך מהעבודה שאת לא באמת סובלת, והינה מאצלי את יכולה להוריד את שליו ועידו."

וואו וואו וואו, בואו נרגע! תקפת לי את הרשימה.

"אבל..." אני רוצה אבל מסיבה גדולה ומושקעת ואנשים וכיף...

"יאללה נטע, את יכולה. את יודעת שאת גם לא באמת רוצה אותם פה."

יש פה לחץ חברתי.

הסתכלתי עליו, ואז על הרשימה. ואז שוב עליו וחזרה לרשימה.

בקיצור מחקתי.

העדפתי שלא לספור כמה. כאב לי הלב.

____________________________________________

נו אז מה אתם חושבים על נטע וטום? באמת שזוג לעניין.