אוייי ראיתם שקוקי לא מרגיש טוב??? זה פשוט כל כך כואב לייי
תראן איך וי מנסה לעזור לו ולדבר איתוו
~אני יודעת שלא העלתי המון זמן פרק ואני מצטערת... היום יש שתי דמויות חדשותת 💜☺
נ.מ כללית:
טאה וקוקי נעמדו למשך יותר מ-5 דקות מול הבית שכבר לא של טאה... הם המשיכו לעמוד עד שהשם התחיל לרדת גשם.. וי הסתכל על קוקי והתחיל לבכות, קוקי מיד הסתובב אל טאה ורץ אליו, גם הוא בכה, אבל הגשם התחזק והם היו צריכים לרוץ להתחבא איפשהו כדי שלא יחלו.
הם רצו אל חנות האוכל הקרובה, התיישבו חסרי אונים הם המשיכו לבכות ושמו את הראש על השולחן.
לפתע הם שמעו קול קצת בוגר משלהם "שלום? אתם צריכים עזרה?" לפתע קוקי וטאה הסתכלו על הבחור, ואז על התג שם שלו וראו את השם 'ג'ין'.
"אוי סליחה שלא הצגתי תצמי, קוראים לי ג'ין ואני הסגן מנהל של החנות הזאת, או בקיצור מלצר, אתם צריכים עזרה במשהו?"
טאה הסתכל על ג'ין אבל הוא לא ענה, ואז הסתכל על קוקי וקוקי הסתכל בחזרה אל טאה, הוא הרגיש פתאום ביטחון, ניגב את הדמעות שלו, ואמר לג'ין,
"ק-קוראים לי ג'אנגקוק... ו.. ו-וזה טא-היונג... א-אנחנו איבדנו הרגע את הכ----" הוא בלע את הגוש הענקי שהיה בגרונו, ואז השתתק.
לפתע טאה שמע עוד קול חדש ולא מוכר מדבר, "ג'יני? מה קורה? יש הזמנות?" ואז יצא המנהל של החנות שהיה גם הטבח, הוא היה נורא גבוה, "נאמי, ישלנו כאן 2 לקוחות והם טוענים שהם איבדו את הכל הרגע".
-"איבדו את הכל הא?" השיב המנהל, "מה קרה לשניכם? רגע רגע... אתה זה הילד של המשפחה ש... הו... זה נכון ? אני מצטער ילד..."
טאה וקוקי המשיכו ליהיות בשקט.
"מה נעשה איתם נאמ?" שאל ג'ין את הגבוה.
"אין ברירה, הם יעבדו כאם כלקוחות וגם ישנו פה, בתשלום כמובן. זה בסדר מצדכם?"
הוא העיץ את מבטו אל 2 הצעירים.
השניים הנהנו.
-"מעולה! יאללה, אתה!" המנהל הצביע על קוקי, "אתה תיהיה המלצר, ואתה!" הוא הצביע על טאה, "אתה תעזור לי במטבח".
-"אבל אני בכלל לא יודע לב--" טאה נקטע ע"י המנהל.
"שהשהשה, אתה רוצה להשאר פה? תתחילו לכבד את מה שאני אומר לכם"
טאה עשה למנהל פרצוף, ואז שאל אותו, "סליחה אדוני, אבל.. איך קוראים לך?"
"קוראים לי נאמג'ון, סליחה שלא אמרתי לפניי, אבל תקראו לי המנהל."
קוקי התערב, "סליחה ה'מנהל', אבל ג'ין לא קורא לך המנהל אלא 'נאמי'"
המנהל צחק, "ישלו אישור מיוחד ממני...." אמר ואז קרץ לג'ין.
-"אוקי... אני יכול שניה לדבר עם טאה לבד בבקשה?" שאל קוקי את הבוגרים.
-"בסדר, אבל רק לכמה דקות. " אמר המנהל.
קוקי חטף את ידו של טאה והלך לפינה, הוא אמר אל טאה בלחש "טאה, אני לא אוהב את המקום הזה... בוא נלך."
-"אבל לאן נלך....?" שאל טאה בדכאונות.
-"לא יודע, אבל ללכת אני רוצה ללכת מכאן!" אמר קוקי לטאה בחוסר סבלנות.
-"קוקי, הם נותנים לנו ליהיות פה, וגם לקבל על זה משכורת ! זה משתלם!" אמר טאה אל קוקי.
ג'אנגקוק הסתכל על טאה מדבר, ואז נשם נשימה עמוקה, ואז ביקש מטאה טובה, "טאהי?"
-"כן קוקי?"
-"אני יכול לחבק אותך?"
-"לחבק אותי ?"
-"כן... אני ממש צריך חיבוק כרגע..."
טאה התקרב אל קוקי וחיבק אותו.
קוקי התחיל ליהיות אדום וג'ין שם לב.
קוקי חיבק את טאה נורא חזק, הוא שם לב שהוא התחיל לאהוב את טאה כל כך, שהוא לא יכל לעזוב אותו לרגע.
-"אממ... קוקי? אנינו מתחבקים יותר מ6 דקות שלמות... אהממ חח.. אולי ננשום קצת? שאל טאה את קוקי.
"הוו כן אמממ אני מצטער נסחפתי קצת " ענה קוקי ועזב את טאה במהירות, הוא התחיל להסמיק.
"אתה שפ איפור? אם כן שמת יותר מידי סומק" טאה צחק עליו
ג'ין הסתכל על קוקי מהצד והחליט להציל אותו, הוא הלך אל השניים , וביקש מטאה שיקח ממנו את קוקי לכמה דקות.
טאה הסכים ואז ג'ין לקח את ג'אנגקוק למטבח.
-"היי ג'אנגקוק תגיד אתה מאוהב בטאהיונג?" שאל בבטחון ג'ין את קוקי.
קוקי נבהל.
"מה?!! מאוהב?? על מה--- אני?? מאוהב!? פחחח ברור ש---זאת אומרת כאילו מה?--" ג'ין עצר את קוקי לפני שיתחיל להתחרפן.
-"היי היי זה בסדר, גם אני הומו", אמר ג'ין לקוקי.
"אתה מה???" קוקי היה בשוק.
"כן, והבן זוג שלי זה החתיך הזה שקוראים לו נאמג'ון. "
קוקי שם את הידיים על הראש, אבל אז התאפס על עצמו ואמר אל ג'ין תוך כדי שעיניו מתחילות לזלוג מרוב האהבה.
"כן! אני מאוהב.. אני מאוהב בטאהיונג... אני אוהב אותו יותר משאני אוהב את עצמי! יותר משאהבתי מישנו איי פעם! כל פעם שאני לידו אני מרגיש כאילו אני מתחפן, אבל אם אני מתרחק אני אפילו מתחרפן יותר! אבל אני לא בטוח מה הוא מרגיש לגביי..." קוקי פתאום אמר את מה שבליבו.
ג'ין אמר לקוקי, "זה בסדר! זה בסדר ליהיות מאוהב! זאת הרגשה כזאת יפה... אתה יודע מה? אני יעזור לך עם זה בסדר ? אני יעזור לך לקבל את טאה."
א-אוקיי.. אהה אמ ועוד משהו... מחר יש לי ולטאה לימודים אז אעע... אני לא ממש יכול לישון פה.. יש לי פוביה ממקומות סגורים וחשוכים וגם..בלי מיטה אז... אני יכול אולי להתקשר לחבר?" שאל קוקי את הבוגר ממנו.
-"בטח!" ענה ג'ין.
ג'ין הביא לקוקי את הפאלפון.
YOU ARE READING
first love || VKOOK ✓
Random(הושלם, לא ערוך) {|VKOOK} החבר היחיד שהיה לטאה היה גימין,הוא היה עובר התעללות בבית ספר, הוא היה יתום, כמעט חסר בית, עד שיום אחד תלמיד חדש מגיע לבית ספר. מאז כל חיו התשנו. מקום שלישי בקטגוריית vkook בתאריך 17.4.19🥺💜 מקום ראשון בקטגוריית vkook בתאר...
